Онкелосוּמַלִיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימָר

Раши

Раши · английский

Онкелосפַּקֵד יָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי לְמֵימָר דָא אוֹרַיְתָא דַעֲלָתָא הִיא עֲלָתָא דְמִתּוֹקְדָא עַל מַדְבְּחָא כָל לֵילְיָא עַד צַפְרָא וְאֶשָׁתָא דְמַדְבְּחָא תְּהֵא יָקְדָא בֵהּ

Рашиצו את אהרן. אין צו אלה לשון זרוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס: זאת תורת העולה וגו'. הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה (מגילה כא.), וללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד, ואיזה אם עלה לא ירד, שכל תורה לרבות הוא בא, לומר תורה אחת לכל העולים, ואפילו פסולין, שאם עלו לא ירדו: הוא העולה. למעט את הרובע ואת הנרבע, וכיוצא בהן, שלא היה פסולן בקדש שנפסלו קודם שבאו לעזרה (כל הענין בת"כ (פרשתא א, ח) וזבחים פ"ג ופ"ד):

Раши · английскийCommand Aharon. צַו, wherever it occurs is an expression of “urging,” [both] immediately and for [future] generations. Said Rabbi Shimon: It is all the more necessary for the Torah to urge [the fulfillment of a command] which involves monetary loss. This is the law of the burnt-offering, this section comes to teach [the rules] regarding the burning of the fats and limbs [on the altar] that it is valid all night [long], and to teach regarding [sacrifices which became] invalid, which [of them], if taken up [to the altar], must be taken down [from there], and which [of them], if taken up [to the altar], need not be taken down, for every [mention of the word] תּוֹרָה [= teaching] comes to include [something new], [and in this case,] to say [that there is] one teaching for all that ascend [the altar], and even [those which became] invalid, if they were taken up [to the altar], they need not be taken down. It is the burnt-offering, to exclude [a male animal] which was with a woman and [a female animal] which was with a man, and similar cases, whose disqualification [did not occur] in the Holiness [= the Temple], [but] which became invalid before they came to the Temple courts.

Онкелосוְיַלְבֵּשׁ כַּהֲנָא לְבוּשִׁין דְבוּץ וּמִכְנְסִין דְבוּץ יַלְבֵּשׁ עַל בִּסְרֵהּ וְיַפְרֵשׁ יָת קִטְמָא דִי תֵיכוּל אֶשָׁתָא יָת עֲלָתָא עַל מַדְבְּחָא וִישַׁוִנֵהּ בִּסְטַּר מַדְבְּחָא

Рашиמדו בד. היא הכתונת, ומה ת"ל מדו, שתהא כמדתו (ת"כ פרק ב, א): על בשרו. שלא יהא דבר חוצץ בנתים (ערכין ג:): והרים את הדשן. היה חותה מלא המחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותנן במזרחו של כבש (תמיד כח:): הדשן אשר תאכל האש את העולה. ועשאתה דשן, מאותו דשן ירים תרומה: ושמו אצל המזבח. (על המזבח. מצא אברים שעדיין לא נתאכלו, מחזירן על המזבח לאחר שחתה גחלים אילך ואילך ונטל מן הפנימיות שנאמר את העולה על המזבח (יומא מה.)):

Раши · английскийLinen garment, that is the undershirt. Why does the verse say מִדּוֹ [= his measure]? that it should be according to his size. On his skin, [implying] that nothing should interpose between. And he shall separate the ashes. He would rake a full pan of consumed ashes — the innermost — and place them on the east [side] of the ramp. The ashes [which are formed] when the fire consumes the burnt-offering — and makes them ashes. From that ash he separates תְּרוּמָה “and place it next to the altar.” (On the altar. If he finds limbs which were not yet consumed, he returns them to the altar after he had raked the coals back and forth and taken from the innermost ones, as it states, “the burnt-offering on the altar.”)

Онкелосוְיַשְׁלַח יָת לְבוּשׁוֹהִי וְיִלְבַּשׁ לְבוּשִׁין אָחֳרָנִין וְיַפֵּק יָת קִטְמָא לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא לַאֲתַר דְכֵי

Рашиופשט את בגדיו. אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד, בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך ולבש בגדים אחרים, פחותין מהן (יומא כג:): והוציא את הדשן. הַצָּבוּר בַּתַּפּוּחַ כשהוא רָבָה ואין מקום למערכה, מוציאו משם (תמיד כח:), ואין זה חובה בכל יום, אבל התרומה חובה בכל יום:

Раши · английскийHe shall remove his garments, this is not obligatory, but good manners, [in order] that he not dirty while taking out the ashes the clothes in which he performs [the Temple service] steadily. Clothes in which he cooked the pot for his master, he should not pour the goblet for his master in them. Therefore [the verse continues]: “and dress in other garments,” of lesser worth than [these]. He shall take out the ashes which are gathered in the heap [at the center of the altar]. When there is a great deal [of ash], and there is no place on the wood pile, he removes it from there. [But] this is not an obligation every day, but the terumoh is obligatory every day.

Онкелосוְאֶשָׁתָא עַל מַדְבְּחָא תְהֵי יָקְדָא בֵהּ לָא תִטְּפֵי וְיַבְעַר עֲלַהּ כַּהֲנָא אָעַיָא בִּצְפַר בִּצְפָר וְיַסְדַר עֲלַהּ עֲלָתָא וְיַסֵק עֲלַהּ תַּרְבֵּי נִכְסַת קוּדְשַׁיָא

Рашиוהאש על המזבח תוקד בו.ריבה כאן יקידות הרבה, על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כולן נדרשו במס' יומא (מה.) שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם: וערך עליה העולה. עולת תמיד היא תקדים (פסחים נח:). (בר"י ומנין שלא יהא דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר, תלמוד לומר העולה עולה ראשונה) חלבי השלמים. אם יביאו שם שלמים. ורבותינו (שם נט.) למדו מכאן עליה, על עולת הבוקר השלם כל הקרבנות כולם, מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים:

Раши · английскийThe fire on the altar shall be kindled with it — [the Torah] here mentioned many kindlings, “on its pyre,” “the fire of the altar shall be kindled with it” “the fire on the altar shall be kindled with it,” “a continual fire shall be alight on the altar.” All of them are expounded in Maseches Yomo, [where] our Rabbis differed on the number of woodpiles which were there. And arrange the burnt-offering on it, the daily burnt-offering should precede [all other sacrifices]. Fats of the peace-offering, if a peace-offering is brought there. Our Rabbis learned from here: “on it” — upon the morning burnt-offering complete all the sacrifices. From this [we learn] that nothing should be [offered] later than the daily [burnt-offering] of the afternoon.

Онкелосאֶשָׁתָא תְּדִירָא תְּהֵי יָקְדָא עַל מַדְבְּחָא לָא תִטְפֵי

Рашиאש תמיד. אש שנאמר בה תמיד היא שמדליקין בה את הנרות שנאמר בה לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (שמות כז, כ), אף היא מעל המזבח החיצון תוקד (יומא מה:): לא תכבה. המכבה אש על המזבח עובר בשני לאוין:

Раши · английскийA continual fire, a fire of which it is said, “continual.” That is [the one] with which they kindled the lamps, as it is said regarding it, “to keep the lamp burning continually,” that too is kindled from the outer altar. It shall not go out. One who extinguishes the fire on the altar transgresses two prohibitions.

Онкелосוְדָא אוֹרַיְתָא דְמִנְחָתָא דִיקָרְבוּן יָתַהּ בְּנֵי אַהֲרֹן קֳדָם יְיָ לָקֳדָם מַדְבְּחָא

Рашиוזאת תורת המנחה. תורה אחת לכולן להטעינן שמן ולבונה האמורין בענין. שיכול אין לי טעונות שמן ולבונה אלא מנחת ישראל שהיא נקמצת, מנחת כהנים שהיא כליל מנין, תלמוד לומר תורת: הקרב אותה. היא הגשה בקרן דרומית מערבית: לפני ה'. הוא מערב, שהוא לצד אהל מועד: אל פני המזבח. הוא הדרום שהוא פניו של מזבח, שהכבש נתון לאותו הרוח:

Раши · английскийThis is the law of the meal-offering, there is one law for all of them, to require oil and frankincense, which are mentioned in the section [dealing with them]. Perhaps, i would not apply the requirement of oil and frankincense, only [to] the meal-offering of a Israelite of which a fistful is taken; how do we know this of a kohein’s meal-offering, which is completely burnt? The verse says: “the law of.” Bring it, that is bringing near, to the southwest corner [of the altar]. Before Adonoy, that is the west [side of the altar], which is on the side of the Tent of Meeting. To the front of the altar, that is the south, which is the “face” of the altar, for the ramp is placed in that direction.

Онкелосוְיַפְרֵשׁ מִנֵהּ בְּקֻמְצֵהּ מִסֻלְתָּא דְמִנְחָתָא וּמִמִשְׁחַהּ וְיָת כָּל לְבוּנְתָּא דִי עַל מִנְחָתָא וְיַסֵק לְמַדְבְּחָא לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא אַדְכַּרְתָּא קֳדָם יְיָ

Раши(והרים ממנו. מהמחובר, שיהא עשרון שלם בבת אחת בשעת קמיצה. בר"י) בקמצו. שלא יעשה מדה לקומץ (יומא מז.): מסלת המנחה ומשמנה. מכאן שקומץ ממקום שנתרבה שמנה (סוטה יד:): המנחה. שלא תהא מעורבת באחרת (ת"כ פרשתא ב, ה): ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר. שמלקט את לבונתה לאחר קמיצה ומקטירו, (ת"כ שם) ולפי שלא פירש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא (לעיל ב, ב), הוצרך לשנות פרשה זו לכלול כל המנחות כמשפטן.

Раши · английскийHe shall separate from it, from that which is united [as one mass], [this teaches] that there should be a full tenth of an [ephah] in the vessel at one time when he takes the fistful. When he takes his fistful, [implying] that he should not take the fistful by measure. From some of the meal-offering’s fine flour and some of its oil. From here [we learn] that he takes a fistful from the place in which the oil is plentiful. The meal-offering, that it should not be mixed with any other [meal-offering]. And all the frankincense which is on the meal-offering, he shall burn. He gathers the frankincense after taking the fistful, and burns it. Since this is explained in only one of the meal-offerings in Vayikro, it was necessary to repeat this section, to include all the meal-offerings according to their rule.

Онкелосוּדְאִשְׁתָּאַר מִנַהּ יֵכְלוּן אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי פַּטִיר תִּתְאַכֵל בַּאֲתַר קַדִּישׁ בְּדָרַת מַשְׁכַּן זִמְנָא יֵכְלֻנַהּ

Рашиבמקום קדש. ואיזהו, בחצר אהל מועד:

Раши · английскийIn a sacred place. What is that? In the courtyard of the Tent of Meeting.

Онкелосלָא תִתְאֲפֵי חֲמִיעַ חָלָקְהוֹן יְהָבִית יָתַהּ מִקֻרְבָּנָי קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא כְּחַטָאתָא וְכַאֲשָׁמָא

Рашиלא תאפה חמץ חלקם. אף הַשִּׁירַיִם אסורים בחמץ (מנחות נה.): כחטאת וכאשם. מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה, מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה (ת"כ פרק ג, ד):

Раши · английскийIt should not be baked [as] leavened, their portion, even the left-over portions [eaten by the kohanim] are prohibited when leavened. As the sin-offering and as the guilt-offering, the meal-offering of a sinner is like a sin-offering, therefore [if the kohein] took the fistful not for its sake, it is invalid. [In contrast,] a voluntary meal-offering is like a guilt-offering, therefore if he took a fistful not for its sake, it is valid.

Онкелосכָּל דְכוּרָא בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֵכְלֻנַהּ קְיָם עָלָם לְדָרָתֵיכוֹן מִקֻרָבָּנַיָא דַיְיָ כֹּל דְיִקְרַב בְּהוֹן יִתְקַדָּשׁ

Рашиכל זכר. אפילו בעל מום. למה נאמר, אם לאכילה, הרי כבר אמור לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וגו' (ויקרא כא, כב), אלא לרבות בעלי מומין למחלוקת (זבחים קב.): כל אשר יגע וגו'. קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה (ת"כ שם ו): יקדש. להיות כמוה, שאם פסולה יפסלו, ואם כשרה יאכלו כחומר המנחה (שם — זבחים צז:):

Раши · английскийEvery male, even one who has a physical defect. Why [= regarding to what aspect of the priesthood] is this said? If for eating [whatever the kohein is given as his portion], it was already stated: “the food of his God of the holiest offering [shall he eat]! Rather, to include [kohanim] who have a physical defect in [the privilege] of participating in the apportionment. Whatever shall touch [them will become sacred]. Holy offerings of a minor degree of sanctity or common food which touch it [= the meal-offering] and absorb from it, Will become sacred, to become like it, [that is,] if it [= the meal-offering] is invalid, they [= the holy offerings] become invalid, and if it [= the meal-offering] is valid, they shall be eaten under the stringent rule [of eating] the meal-offering.