Онкелосבְּקַדְמִין בְּרָא יְיָ יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא

Рашиבראשית. אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ומה טעם פתח בבראשית (תנחומא כ"י יא), משום כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהלים קיא, ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (ב"ר): בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה א, ו) בשביל התורה שנקראת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח, כב), ובשביל ישראל (תנחומא כ"י ג) שנקראו רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה (ירמיה ב, ג). ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו, בראשית בריאת שמים וארץ, והארץ היתה תוהו ובהו וחושך וגו', ויאמר אלהים יהי אור. ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות, כך היה לו לכתוב, בראשונה ברא את השמים וגו', שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו, כמו בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים (ירמיה כו, א), רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ (בראשית י, י), רֵאשִׁית דְּגָנְךָ (דברים יח, ד), אף כאן אתה אומר בראשית ברא אלהים וגו' כמו בראשית ברוא, ודומה לו תְּחִלַּת דִבֶּר ה' בהושע (הושע א, ב), כלומר תחלת דבורו של הקב"ה בְּהוֹשֵעַ ויאמר ה' אל הושע וגו'. ואם תאמר להורות בא, שֶׁאֵלוּ תחלה נבראו, ופירושו בראשית הכל ברא אלו, ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי (איוב ג, ט), ולא פירש מי הסוגר, וכמו יִשָּׁא אֶת חֵיל דַמֶּשֶׂק (ישעיה ח, ד), ולא פירש מי ישאנו, וכמו אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים (עמוס ו, יב), ולא פירש אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו, י), ולא פירש מגיד מראשית דבר אחרית דבר. אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גלה המקרא בסידור הקודמים והמאוחרים כלום בריית המים מתי היתה, הא למדת, שקדמו המים לארץ, ועוד שהשמים מאש ומים נבראו (בראשית רבה ד, ז), על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום: ברא אלהים. ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לברֹאותו במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין (בראשית רבה יב, טו), והיינו דכתיב (ב, ד) בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:

Раши · английскийIn the beginning. R. Yitzchok said: The Torah should have begun with [the verse] “This month shall be [your first month],” it being the first precept that the Israelites were commanded. Then why does it [the Torah] begin with “In the beginning”? This is because [of the concept contained in the verse,] “He declared the power of His works to His people in order to give to them the inheritance of nations.” Thus, should the nations of the world say to Israel, “You are robbers, for you have taken by force the lands of the Seven Nations,” they [Israel] will say to them: “All the earth belongs to Hashem. He created it and gave it to whomever He saw fit. It was His will to give it to them and it was His will to take it from them and give it to us.” In the beginning [Elohim] created. This verse insists that it be expounded as was done by our Rabbis. [The world was created] for the sake of the Torah which is called “The beginning of His way,” and for the sake of Israel who are called “The beginning of His grain crop.” But if you insist on the simple interpretation, interpret it thus. At the beginning of the creation of heaven and earth, when the world was unformed and desolate, Elohim said, “Let there be light.” This verse does not intend to teach the sequence of creation— that these were [created] first. For if that was the intention, it should have written, “At first Elohim created the heavens,” etc. For the word רֵאשִׁית never appears in Tanach except when it is annexed to the following word. For example, “At the beginning of Yehoyakim’s reign,” [or] “The beginning of his reign,” [or] “The first of your corn crop.” Here, too, you must interpret “In the beginning Elohim created” as if [it were written] “At the beginning of the creating.” [We find] similarly, “תְּחִלַת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ,” as if to say, “At the beginning of Hashem’s speaking to Hoshea, Hashem said to Hoshea,” etc. If you would claim that [the verse] intends to convey that these [i.e., heaven and earth] were created first, and its interpretation is that at the beginning of everything He created these; and that there are [other] such verses that are shortened omitting a word, such as, “For [it] did not shut the doors of my womb,” omitting who it is that closes [the womb]; and “[It] will remove the army of Damascus,” omitting who it is that takes it away; and, “Does [it] plow with oxen?” without explicitly stating, “Does man plow with oxen?” and, “He relates the end from the beginning,” without stating explicitly, “He relates from the beginning of something, the end of something.” If this is so, you must question yourself. Because [as it happens] water preceded [the heavens and the earth,] for it is written, “The breath of Elohim hovered above the surface of the water,” the Torah not yet having revealed when the creation of the water took place, thus teaching that the waters preceded the earth. And further [proof of the above is that] since the heavens were created from fire and water, you are therefore forced [to admit] that the Torah did not [intend to] teach anything of the earlier or later sequence [of creation]. Elohim created. It is not written “Adonoy created!” [This is] because at first He intended to create it with the attribute of justice, but then saw that the world cannot exist and gave priority to the attribute of mercy and joined it with the attribute of justice. This [thought] is conveyed in the verse, “On the day when Adonoy Elohim made earth and heaven.”

Онкелосוְאַרְעָא הֲוַת צָדְיָא וְרֵיקַנְיָא וַחֲשׁוֹכָא פָּרַשׂ עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחָא מִן קֳדָם יְיָ מְנַשְּׁבָא עַל אַפֵּי מַיָּא

Рашиתהו ובהו. תהו לשון תָּמֵהַ ושממון, שאדם תוהה ומשתומם על בהו שבה: תהו. אשטורדי"שין בלע"ז: בהו. לשון ריקות וצַדוּ (אונקלוס) (סא"א): על פני תהום. על פני המים שעל הארץ: ורוח אלהים מרחפת. כסא כבוד עומד באויר, ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן (חגיגה טו. — ב"ר), אקובטי"ר בלע"ז:

Раши · английскийUnformed and desolate. תֹּהוּ signifies wonder and astonishment. I.e., a person would be awed and astonished by its emptiness. תֹהוּ in Old French is estordison. Desolate. בֹהוּ means desolation and empty space. The surface of the abyss. I.e., upon the waters that are upon the earth. The breath of Elohim hovered. [This refers to the] Throne of Glory [which] was standing in space, hovering over the surface of the waters by means of the breath of Hashem and His word, as a dove hovers over its nest. Acoveter in Old French.

Онкелосוַאֲמַר יְיָ יְהֵי נְהוֹרָא וַהֲוָה נְהוֹרָא

Раши

Раши · английский

Онкелосוַחֲזָא יְיָ יָת נְהוֹרָא אֲרֵי טָב וְאַפְרֵשׁ יְיָ בֵּין נְהוֹרָא וּבֵין חֲשׁוֹכָא

Рашиוירא אלהים את האור כי טוב ויבדל. אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה (חגיגה יב.), רָאָהוּ שאינו כדאי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ולפי פשוטו כך פרשהו, ראהו כי טוב, ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה (ב"ר):

Раши · английскийElohim saw that the light was good and divided. Here, too, the Aggadaic explanation is necessary. He saw that it was not fitting that the wicked should have the use of it [light], He, [therefore,] set it apart for the righteous in the World_to_Come. According to its simple meaning, explain it as follows. He saw that it was good and it is therefore improper that it [the light] and darkness should function together in confusion. So He established that one be bounded by the day and the other be bounded by the night.

Онкелосוּקְרָא יְיָ לִנְהוֹרָא יְמָמָא וְלַחֲשׁוֹכָא קְרָא לֵילְיָא וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹמָא חָד

Рашиיום אחד. לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים, שני, ושלישי, רביעי, למה כתב אחד, לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני, כך מפורש בבראשית רבה (ג, ח־ט):

Раши · английскийOne day. For the language of this parshah to be consistent it should have said “the first day,” as is written concerning the other days, “second, third, fourth.” Why, then, is it written [here] “one”? This is because [on this day] Hashem was alone in His world for the angels were not created until the second day. This is the explanation in Bereishis Rabbah.

Онкелосוַאֲמַר יְיָ יְהִי רְקִיעָא בִּמְצִיעוּת מַיָּא וִיהִי מַפְרִישׁ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא

Рашиיהי רקיע. יתחזק הרקיע (ב"ר), שאף על פי שנבראו שמים ביום הראשון, עדיין לחים היו, וקָרְשּׁוּ בשני מגערת הקב"ה באומרו יהי רקיע, וזהו שנאמר עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ (איוב כו, יא), כל יום ראשון, ובשני יִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ, כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו: בתוך המים. באמצע המים (אונקלוס), שיש הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ (ב"ר), הא למדת, שהם תלוים במאמרו של מלך (חגיגה טו.):

Раши · английскийLet there be a canopy. [The meaning is] let the expanse be solidified. Even though the heavens were created on the first day, they were, nevertheless, still fluid and were solidified on the second day by the roaring command of Elohim, when He said, “Let there be a canopy!” This is the intent of the verse, “The pillars of the heavens quivered” the entire first day, and on the second “They were astonished by His roaring command.” [This is analogous] to a person who is startled and bolts upright from the sudden roar of one who terrifies him. In the midst of the waters. [Here the meaning is] in the middle of the waters. Because the separation between the upper waters and the canopy is the same as between the canopy and the water that is on the earth. You may infer from this that they [the heavens] are suspended [in space] by command of the King.

Онкелосוַעֲבַד יְיָ יָת רְקִיעָא וְאַפְרֵישׁ בֵּין מַיָּא דִּי מִלְרַע לִרְקִיעָא וּבֵין מַיָּא דִּי מֵעַל לִרְקִיעָא וַהֲוָה כֵן

Рашиויעש אלהים את הרקיע. תקנו על עמדו, והוא עשייתו, כמו וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כא יב): מעל לרקיע. על הרקיע לא נאמר, אלא מעל לרקיע, לפי שהן תלויים באויר. ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני, לפי שלא היה נגמר מלאכת המים עד יום השלישי, והרי התחיל בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במלואו וטובו, ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל וגמר מלאכה אחרת, כָּפַל בו כי טוב שני פעמים, אחת לגמר מלאכת השני, ואחת לגמר מלאכת היום (ב"ר):

Раши · английскийElohim made the canopy. [The interpretation is:] He fixed it in its position and [that is considered] its creation. [This is] similar [to the verse,] “And she made [fixed] her nails.” [From] above the canopy. [The verse] does not state above the canopy, but rather from above the canopy. [This is] because they [the waters] are suspended in space. And why does it [the verse] not state “That it was good” [in reference to] the second day?” Because the work involving the water was not completed until the third day, although it was begun on the second [day]; and anything incomplete is not considered perfect or best. [Whereas,] on the third day, when the work involving the waters was completed, and He began another work which He completed, [the phrase] “That it was good” is repeated twice. One for the completion of the work of day two, and one for the completion of the work of that [third] day.

Онкелосוּקְרָא יְיָ לִרְקִיעָא שְׁמַיָּא וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם תִּנְיָן

Рашиויקרא אלהים לרקיע שמים. שָׂא מים (ב"ר), שָׁם מים, אש ומים, שערבן זה בזה ועשה מהם שמים (חגיגה יב.) (ס"א שמים. שם מים ד"א אש ומים):

Раши · английскийElohim called the canopy heaven. [The word שָׁמַיִם is a contraction of] שָׂא מַיִם —[meaning carrying of water,] [also] שָׁם מַיִם —there is water, [also] אֵשׁ וּמַיִם —fire and water. He blended them with one another and made the heavens from them.

Онкелосוַאֲמַר יְיָ יִתְכַּנְשׁוּן מַיָּא מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא לַאֲתַר חָד וְתִתְחֲזֵי יַבֶּשְׁתָּא וַהֲוָה כֵן

Рашиיקוו המים. שְטוּחִין היו על פני כל הארץ (פדר"א ה), והִקוָום באוקינוס הוא הים הגדול שבכל הַיַמִים:

Раши · английскийLet the waters be gathered. They [the waters] were [at first] spread over the face of the entire earth and He gathered them into the Ocean which is the greatest of all seas.

Онкелосוּקְרָא יְיָ לְיַבֶּשְׁתָּא אַרְעָא וּלְבֵית כְּנִישׁוּת מַיָּא קְרָא יַמְמֵי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָּב

Рашиקרא ימים. והלא ים אחד הוא, אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לדג העולה מן הים באספמיא (ב"ר):

Раши · английскийHe called seas. Is there not but one sea? But [the reason for the use of the plural is] [because] there is a difference between the taste of a fish that comes up from the sea at Acco and the taste of a fish that comes up from the sea at Spain.

Онкелосוַאֲמַר יְיָ תַּדְאֵית אַרְעָא דִּיתְאָה עִסְבָּא דְּבַר זַרְעֵהּ מִזְדְּרַע אִילַן פֵּירִין עָבַד פֵּירִין לִזְנֵהּ דִּי בַר זַרְעֵהּ בֵּהּ עַל אַרְעָא וַהֲוָה כֵן

Рашиתדשא הארץ דשא עשב. לא דשא לשון עשב ולא עשב לשון דשא, ולא היה לשון המקרא לומר תעשיב הארץ, שֶׁמִינֵי דשאים מחולקין, כל אחד לעצמו נקרא עשב פלוני, ואין לשון לַמְדַבֵר לומר דשא פלוני, שלשון דשא הוא לבישת הארץ כשהיא מִתְמַלֵאת בדשאים: תדשא הארץ. תתמלא ותתכסה לבוש עשבים (ר"ה יא.), בלשון לע"ז נקרא דשא ארברי"ץ, כולן בערבוביא, וכל שורש לעצמו נקרא עשב: מזריע זרע. שיגדל בו זרע לזרוע ממנו במקום אחר: עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): אשר זרעו בו. הן גרעיני כל פרי, שמהן האילן צומח כשנוטעין אותן:

Раши · английскийLet the earth sprout grass, herbs. דֶשֶׁא is not synonymous with עֵשֶׂב, nor is עֵשֶׂב synonymous with דֶּשֶׁא. And according to Scriptural grammar it would be incorrect to say תַעֲשִׂיב הָאָרֶץ because there are various species of דֶּשֶׁא, each individual [species] being referred to as “that particular עֵשֶׂב .” And it would be incorrect for the speaker to say: “that particular דֶּשֶׁא,” because the term דֶּשֶׁא refers to the [overall plant] covering of the earth when it is full of plant growth. [Therefore:] Let the earth sprout [would be defined thus:] Let it [the earth] be full and covered with a covering of individual plants. In Old French דֶּשֶׁא is referred to as erbediz [plant-life], [i.e.,] all intermingled [collectively], whereas each individual root is called עֵשֶׂב. Seed-yielding. [Meaning:] that its seed is grown within it so that it can be resown elsewhere. Fruit trees. This implies that the taste of the tree should be the same as the taste of the fruit. However, it [the earth] did not do this, but rather: “The earth sprouted forth… a tree producing a fruit,” but the tree itself was not a fruit. Therefore, when Adam was cursed for his sin, it, [the earth] too, was punished for its sin and was [also] cursed. With its seed within it. These are the kernels of every fruit from which the tree grows when they are planted.

Онкелосוְאַפֵּקַת אַרְעָא דִּיתְאָה עִסְבָּא דְּבַר זַרְעֵהּ מִזְדְּרַע לִזְנוֹהִי וְאִילַן עָבֵד פֵּירִין דְּבַר זַרְעֵהּ בֵּהּ לִזְנוֹהִי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב

Рашиותוצא הארץ וגו'. אף על פי שלא נאמר למינהו בדשאין בציווייהן, שמעו שנצטוו האילנות על כך, ונשאו קל וחומר בעצמן, כדמפורש באגדה בשחיטת חולין (חולין ס.):

Раши · английскийThe earth brought forth, etc. Though לְמִינֵהוּ [of its own kind] was not said when vegetation was commanded [to appear], [nevertheless,] they heard that the trees were thus commanded and applied a קַל וָחוֹמֶר [a fortiori] to themselves as is explained in an Aggadah in tractate Chulin.

Онкелосוַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם תְּלִיתָאִי

Раши

Раши · английский

Онкелосוַאֲמַר יְיָ יְהוֹן נְהוֹרִין בִּרְקִיעָא דִּשְׁמַיָּא לְאַפְרָשָׁא בֵּין יְמָמָא וּבֵין לֵילְיָא וִיהוֹן לְאָתִין וּלְזִמְנִין וּלְמִימְנֵי בְהוֹן יוֹמִין וּשְׁנִין

Рашиיהי מארת וגו'. מיום ראשון נבראו, וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע (חגיגה יב.), וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, הוא שכתוב את השמים, לרבות תולדותיהם, ואת הארץ, לרבות תולדותיה: יהי מארת. חסר וי"ו כתיב, על שהוא יום מְאֵרה ליפול אסכרה בתינוקות (מדרש אגדה), הוא ששנינו (תענית כז:), ברביעי היו מתענים על אסכרה שלא תפול בתינוקות: להבדיל בין היום ובין הלילה. משנגנז האור הראשון, אבל בשבעת (נ"א בג') ימי בראשית, שִמְשוּ האור והחשך הראשונים יחד, בין ביום בין בלילה: והיו לאתת. כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם (סוכה כט.), שנאמר מֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ וגו' (ירמיה י, ב), בעשותכם רצון הקב"ה, אין אתם צריכין לדאוג מן הפורענות: ולמועדים. על שם העתיד, שעתידים ישראל להצטוות על המועדות, והם נמנים למולד הלבנה: ולימים. שמוש החמה חצי יום ושמוש הלבנה חציו הרי יום שלם: ושנים. לסוף שס"ה ימים (ס"א ורביע יום), יגמרו מהלכתם בי"ב מזלות המשרתים אותם, והיא שנה, (ס"א והוא שס"ה יום ורביע יום) וחוזרים ומתחילים פעם שניה לסבב בגלגל כמהלכן הראשון (פס"ז):

Раши · английскийLet there be lights. They [the luminaries] were created from the first day and on the fourth [day] He commanded them to be suspended in the canopy. Similarly, all products of heaven and earth were created on the first day and each one was firmly fixed [in its place] on the day that it was commanded. This is the intent of the scripture: “[that which was created] with the heavens”— to include their products “[and that which was created] with the earth”—to include its products. Let there be lights. The letter vav is omitted [in the word מְאֹרֹת] because it [the fourth day] is a cursed day when children are susceptible to disease. This is what is referred to, “On the fourth day they fasted so that disease not befall children.” To divide between the day and the night. After the first light was stored away. But during the seven days of creation the original light and darkness served together by day and by night. And they will serve as signs. When there is an eclipse of the luminaries it is a bad sign for the world, as it is said: “Do not fear the signs from the heavens, etc.” I.e., when you do the will of Hashem, you need not worry about retribution. For seasons. [This is said] concerning the future. For Israel will be commanded concerning the holidays which are reckoned by the new moon. For days. The sun serving half the day and the moon serving [the other] half, make up a complete day. And for years. After 365 days they complete their cycle in the twelve constellations that attend them, which makes one year, (alt. version, i.e., 365 days). Whereupon they begin the next cycle revolving in the same cycle as the first.

Онкелосוִיהוֹן לִנְהוֹרִין בִּרְקִיעָא דִּשְׁמַיָּא לְאַנְהָרָא עַל אַרְעָא וַהֲוָה כֵן

Рашиוהיו למאורת. עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם:

Раши · английскийThey will be for lights. They [i.e., the luminaries] serve another purpose, that they provide light for the world.

Онкелосוַעֲבַד יְיָ יָת תְּרֵין נְהוֹרַיָּא רַבְרְבַיָּא יָת נְהוֹרָא רַבָּא לְמִשְׁלַט בִּימָמָא וְיָת נְהוֹרָא זְעֵרָא לְמִשְׁלַט בְּלֵילְיָא וְיָת כּוֹכְבַיָּא

Рашиהמארת הגדולים. שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה, על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד (חולין ס:): הכוכבים. על ידי שמיעט את הלבנה, הִרְבָּה צבאיה להפיס דעתה (ב"ר):

Раши · английскийGreat lights. They were created equal but then, the moon was diminished because it objected by saying: “It is impossible for two kings to rule with the same crown.” And the stars. Because He diminished the moon He increased her hosts to placate her.

Онкелосוִיהַב יָתְהוֹן יְיָ בִּרְקִיעָא דִּשְׁמַיָּא לְאַנְהָרָא עַל אַרְעָא

Раши

Раши · английский

Онкелосוּלְמִשְׁלַט בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא וּלְאַפְרָשָׁא בֵּין נְהוֹרָא וּבֵין חֲשׁוֹכָא וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב

Раши

Раши · английский

Онкелосוַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם רְבִיעָאִי

Раши

Раши · английский

Онкелосוַאֲמַר יְיָ יִרְחֲשׁוּן מַיָּא רְחֵשׁ נַפְשָׁא חַיְתָא וְעוֹפָא יְפָרַח עַל אַרְעָא עַל אַפֵּי רְקִיעָא דִּשְׁמַיָּא

Рашиנפש חיה. שיהא בה חִיוּת: שרץ. כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ. בעוף כגון זבובים, בשקצים כגון נמָלִים וחִיפוּשִׁים ותולעים, ובבריות כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהם וכן הדגים:

Раши · английскийLiving creatures. [Meaning:] that it will have a living soul Swarms. Any living thing that is not much higher than the ground is called שֶׁרֶץ; among winged creatures: e.g., flies, among crawling creatures: e.g., ants, beetles and worms, among [larger] creatures: e.g., rat, mouse, lizard and the like, and so, too, [among] the fish.

Онкелосוּבְרָא יְיָ יָת תַּנִּינַיָּא רַבְרְבַיָּא וְיָת כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא דִּרְחִשָׁא דִּי אַרְחִישׁוּ מַיָּא לִזְנֵיהוֹן וְיָת כָּל עוֹפָא דְפָרַח לִזְנוֹהִי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב

Рашиהתנינם. דגים גדולים שֶׁבַיַם. ובדברי אגדה (פרק הספינה בבא בתרא עד:) הוא לויתן ובן זוגו, שבראם זכר ונקבה, והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו, לא יתקיים העולם בפניהם. התנינם כתיב (ב"ר): נפש החיה. נפש שיש בה חִיוּת:

Раши · английскийWhales. I.e., the great fish of the sea. According to the Aggadah this refers to the Leviasan and its mate which He created, male and female; whereupon He killed the female and preserved it for the righteous in the World-to-Come. For if they were permitted to propagate the world could not exist in their presence. Living creature. That has in it a living soul.

Онкелосוּבָרִיךְ יָתְהוֹן יְיָ לְמֵימָר פּוּשׁוּ וּסְגוּ וּמְלוּ יָת מַיָּא בְּיַמְמַיָּא וְעוֹפָא יִסְגֵּי בְּאַרְעָא

Рашиויברך אותם. לפי שמחסרים אותם וצדין מהם ואוכלין אותם, הוצרכו לברכה, ואף החיות הוצרכו לברכה, אלא מפני הנחש שעתיד לקללה לכך לא ברכן, שלא יהא הוא בכלל (מדרש אגדה): פרו. לשון פרי, כלומר עשו פירות: ורבו. אם לא אמר אלא פרו, היה אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא ורבו שאחד מוליד הרבה:

Раши · английскийBlessed them. Because they are [constantly] decimated, captured and eaten they required a blessing. The animals also needed to be blessed, but since the serpent was destined to be cursed they were, therefore, not blessed so that he [the serpent] not be included in their blessing. Be fruitful. [פְּרוּ] is derived from פְּרִי [fruit], meaning: produce fruit. And multiply. Had only פְּרוּ [be fruitful] been said then one would give birth to one and no more. [Therefore,] וּרְבוּ [and multiply] was said so that one could give birth to many.

Онкелосוַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם חֲמִישָׁאִי

Раши

Раши · английский

Онкелосוַאֲמַר יְיָ תַּפֵּק אַרְעָא נַפְשָׁא חַיְתָא לִזְנַהּ בְּעִיר וּרְחֵשׁ וְחֵוַת אַרְעָא לִזְנַהּ וַהֲוָה כֵן

Рашиתוצא הארץ. הוא שפירשתי (פסוק יד) שהכל נברא מיום ראשון ולא הוצרכו אלא להוציאם: נפש חיה. שיש בה חִיוּת (עיין לעיל פסוק כ'): ורמש. הם שרצים, שהם נמוכים וְרוֹמשִׂים על הארץ ונראים כאילו נגררים, שאין הִלוּכָן ניכר. כל לשון רמש ושרץ בלשוננו קונמובי"ש (רענען):

Раши · английскийLet the earth bring forth. That is what I have already explained that everything was actually created from the first day and required only to be brought forth. Living creatures. That has in it a living soul. Creeping things. This refers to creeping things that are low and creep upon the ground and seem to be dragging because their movement is not discernible. The words רֶמֶשׂ and שֶׁרֶץ [are translated] in our language [O.F.] conmovres.

Онкелосוַעֲבַד יְיָ יָת חֵוַת אַרְעָא לִזְנַהּ וְיָת בְּעִירָא לִזְנַהּ וְיָת כָּל רִחֲשָׁא דְאַרְעָא לִזְנוֹהִי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב

Рашиויעש. תקנם בצביונם בתקונן ובקומתן:

Раши · английскийMade. He made them according to their desire and their full size.

Онкелосוַאֲמַר יְיָ נַעֲבִיד אֶינָשָׁא בְּצַלְמֵנָא כִּדְמוּתָנָא וְיִשְׁלְטוּן בְּנוּנֵי יַמָּא וּבְעוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וּבִבְעִירָא וּבְכָל אַרְעָא וּבְכָל רִחֲשָׁא דְּרָחֵשׁ עַל אַרְעָא

Рашиנעשה אדם. עִנְוְתָנוּתוֹ של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב, שאמר לו מיכה רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשִׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא השָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ (מלכים א כב, יט), וכי יש ימין ושמאל לפניו, אלא אלו מיימינים לִזְכוּת ואלו משמאילים לחובה, וכן בּגְזֵירַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא (דניאל ד, יד), אף כאן בפמליא שלו נטל רשות, אמר להם יש בעליונים כדמותי, אם אין כדמותי בתחתונים הרי יש קנאה במעשה בראשית: נעשה אדם. אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו, ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן (סנהדרין לח: — ב"ר), ואם כתב אעשה אדם, לא למדנו שהיה מדבר עם בית דינו, אלא עם עצמו, ותשובתו כתובה בצדו, ויברא את האדם, ולא כתיב ויבראו (ב"ר): בצלמנו. בדפוס שלנו: כדמותנו. להבין ולהשכיל (מדרש אגדה): וירדו בדגת הים. יש בלשון הזה לשון רידוי ולשון ירידה, זכה רודה בחיות ובהמות, לא זכה, נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו (ב"ר):

Раши · английскийLet us make man. From here we learn the humility of Hashem. Since man was [created] in the image of the angels they were jealous of him. He, therefore, consulted them. Similarly, when He judges kings, He consults His heavenly court. We find this concerning Achav when Michah said to him: “I have seen Hashem upon His Throne and all the Heavenly counsel standing by Him on His right and on His left.” But, can “right” and “left” apply to Him? Therefore, [we must take this to mean] some are on the right [pleading] in favor and some on the left to accuse. Similarly: “By the decree of the angels so is the matter. And by word of the holy ones [i.e., angels] so is the decision.” Here, too, He consulted with His heavenly court and received permission. He [Hashem] said to them: “There are in the heavens like My image. Should there not be like My image on earth there will be jealousy in creation.” Let us make man. Though they did not help in his creation and may give the heretics an opportunity to rebel, [nevertheless,] the Torah does not refrain from teaching courtesy and the attribute of humility. That the greater one consult and ask permission of a smaller one. Had it been written “I will make man,” we would not have learned that He consulted with His [heavenly] court, but only with Himself. The response to the heretics is written alongside: “He created man” and it does not say “They created.” In our image. [I.e.,] in our form. As our likeness. To understand and to be intellectually creative. And let him dominate the fish of the sea. This expression [וְיִרְדּוּ] has [the meaning of] ruling and descending. [If he is] meritorious, [then] he has dominion over the beasts and cattle. [If he is] not meritorious [then] he becomes subjugated to them and the beast has dominion over him.

Онкелосוּבְרָא יְיָ יָת אָדָם בְּצַלְמֵהּ בְּצַלְמָא דַיְיָ בְּרָא יָתֵהּ דְּכַר וְנוּקְבָא בְּרָא יָתְהוֹן

Рашиויברא אלהים את האדם בצלמו. בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה (תהלים קלט, ה), נעשה בחותם, כמטבע העשויה על ידי רושם שקורין קוני"ץ (ובכ"י קוי"ן והוא בלשון אשכנז שטעמפעל), וכן הוא אומר תִּתְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָם (איוב לח, יד): בצלם אלהים ברא אותו. פירש לך, שאותו צלם המתוקן לו, צלם דיוקן יוצרו הוא: זכר ונקבה ברא אותם. ולהלן הוא אומר וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו וגו' (בראשית ב, כא), מדרש אגדה (ברכות סא. — ב"ר) שנבראו שני פרצופים בריאה ראשונה ואחר כך חלקן, ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי, ולא פירש לך כיצד ברייתן, ופירש לך במקום אחר:

Раши · английскийAnd thus Elohim created man in his image. [בְּצַלְמוֹ means] in the form that was made for him. Everything [else] was created by command whereas, he [man] was created by hand, as it is said, “You [Hashem] placed Your hand upon me.” [Man] was made by a die as a coin that is made by impression that is called [in O.F.] coin. Similarly it is written, “The die can be varied as clay.” In the image of Elohim He created him. This teaches you that the form that was made for him [i.e., man] is the form of the image of his Creator. Male and female He created them. [Yet,] later it states: “He took one of his ribs, etc.” According to Midrash Aggadah He created him with two faces at first, and afterward He divided him. According to the simple meaning of the verse, it informs you that they were both created on Friday. However, it was not explained how they were created, but it is explained elsewhere.

Онкелосוּבָרִיךְ יָתְהוֹן יְיָ וַאֲמַר לְהוֹן יְיָ פּוּשׁוּ וּסְגוּ וּמְלוּ יָת אַרְעָא וּתְקוּפוּ עֲלַהּ וּשְׁלוּטוּ בְּנוּנֵי יַמָּא וּבְעוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וּבְכָל חַיְתָא דְּרָחֵשָׁא עַל אַרְעָא

Рашиוכבשה. חסר וי"ו, ללמדך שהזכר כובש את הנקבה, שלא תהא יצאנית (ב"ר), ועוד ללמדך, שהאיש שדרכו לכבוש, מצווה על פריה ורביה, ולא האשה (יבמות סה: — ב"ר):

Раши · английскийAnd subdue it. [וכבשה is spelled] without a vav to teach you that the male “subdues” the female, [i.e.,] that she not be a gadabout. Also to teach you that man, whose way it is to subdue is commanded to be fruitful and multiply, but not the woman.

Онкелосוַאֲמַר יְיָ הָא יְהָבִית לְכוֹן יָת כָּל עִסְבָּא דְּבַר זַרְעֵהּ מִזְדְּרַע דִּי עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא וְיָת כָּל אִילָנָא דִּי בֵהּ פֵּירֵי אִילָנָא דְּבַר זַרְעֵהּ מִזְדְּרָע לְכוֹן יְהֵא לְמֵיכָל

Рашиלכם יהיה לאכלה. ולכל חית הארץ. הִשְוָה להם בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר (סנהדרין נט:), שנאמר כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי וגו' (ט, ג), כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:

Раши · английскийTo you it shall be for food [and] for every animal of the earth. He equates animals and beasts to them [i.e., to humans] concerning the food [they are to eat.] He did not permit man and his wife to kill any creature in order to eat meat, whereas they are all permitted to eat all vegetation equally. When the “sons of Noach” came meat was permitted to them as it is said, “All living creeping things, etc., like vegetation” that I permitted for Adam, “I have given you everything.”

Онкелосוּלְכָל חֵוַת אַרְעָא וּלְכָל עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וּלְכֹל דְּרָחֵשׁ עַל אַרְעָא דִּי בֵהּ נַפְשָׁא חַיְתָא יָת כָּל יְרוֹק עִסְבָּא לְמֵיכָל וַהֲוָה כֵן

Раши

Раши · английский

Онкелосוַחֲזָא יְיָ יָת כָּל דִּי עֲבַד וְהָא תַקִּין לַחֲדָא וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם שְׁתִיתָאִי

Рашиיום הששי. הוסיף ה' בששי, בגְמַר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה (תנחומא בראשית א). דבר אחר, יום הששי, שכלם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה (שבת פח.):

Раши · английскийThe sixth day. The letter ה' was added on the sixth day when the days of creation ended, to teach that He stipulated with them, [“You were created] on the condition that Bnei Yisrael accept the Five Books of the Torah.” Another explanation for “the sixth day.” They all [i.e., all creation] are pending until “the sixth day,” referring to the sixth day of [the month] Sivan which is destined for the giving of the Torah.

Онкелосוְאִשְׁתַּכְלָלוּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְכָל חֵילֵיהוֹן

Раши

Раши · английский

Онкелосוְשֵׁיצֵי יְיָ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד וְנַח בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה מִכָּל עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד

Рашиויכל אלהים ביום השביעי. ר' שמעון אומר, בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו, צריך להוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום (ב"ר). דבר אחר, מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה (ב"ר):

Раши · английскийElohim completed by the seventh day. R. Shimon said, [man who is] flesh and blood who cannot [precisely] know his times and moments must add from the profane to the holy. Hashem, who [precisely] knows His times and moments it can enter into it by a hairbreadth, and it appears as if He concluded [His work] on that very day [i.e., the Sabbath].Another explanation: [At this point in time,] what was the world [still] lacking? [The concept] of rest. With the coming of Shabbos came rest, [i.e.,] the work was completed and finished.

Онкелосוּבָרִיךְ יְיָ יָת יוֹמָא שְׁבִיעָאָה וְקַדִּישׁ יָתֵהּ אֲרֵי בֵהּ נַח מִכָּל עֲבִדְתֵּהּ דִּי בְרָא יְיָ לְמֶעְבַּד

Рашиויברך ויקדש. ברכו במן, שכל ימות השבוע ירד להם עומר לגלגולת, ובששי לחם משנה. וקדשו במן, שלא ירד כלל בשבת, והמקרא כתוב על שם העתיד: אשר ברא אלהים לעשות. המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת, כפל ועשאה בששי, כמו שמפורש בבראשית רבה (יא, ט):

Раши · английскийBlessed … sanctified. He blessed it through the manna. Whereas during all the weekdays there descended for them an omer of manna per person, but, on the sixth day [Friday]; a double portion. He sanctified it through the manna for it did not descend at all on Shabbos. This verse is written with reference to the future. Which Elohim had created to do. The work which was to have been done on Shabbos He doubled and did on Friday, as is explained in Bereishis Rabbah.