Онкелосוְאִם יָת חֲקַל זְבִינוֹהִי דִי לָא מֵחֲקַל אַחֲסַנְתֵּהּ יַקְדֵשׁ קֳדָם יְיָ

Рашиואם את שדה מקנתו וגו'. חלוק יש בין שדה מקנה לשדה אחוזה, ששדה מקנה לא תתחלק לכהנים ביובל, לפי שאינו יכול להקדישה אלא עד היובל, שהרי ביובל היתה עתידה לצאת מידו ולשוב לבעלים, לפיכך, אם בא לגאלה, יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה, ואם לא יגאל, וימכרנה גזבר לאחר, או אם לא יגאל הוא, בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו, אותו שהקדישה, ופן תאמר לאשר קנהו הלוקח הזה האחרון מאתו, וזהו הגזבר, לכך הוצרך לומר לאשר לו אחוזת הארץ, מירושת אבות, וזהו בעלים הראשונים שמכרוה למקדיש (שם כו:):

Раши · английскийIf it is a field that he purchased, etc. There is a distinction between a field purchased and a field inherited, for, a field purchased is not divided by the kohanim in the jubilee, since [the one who consecrates] it can consecrate it only until the jubilee, since in the jubilee it is destined to leave his possession and return to its [original] owners. Therefore, if he comes to redeem it, he must redeem it for this price, set down for an ancestral field. And whether he does not redeem it, and the treasurer sells it to someone else, or he does redeem it — On the jubilee year the field shall revert to him from whom it was purchased — [i.e., to him from whom] he that had consecrated it (had bought it). And lest you say “to him from whom it was purchased” [refers to] this last buyer [who bought it] from him, and that is the [Temple] treasurer, it was therefore necessary to say “to him whose ancestral land it was” — [meaning,] from an ancestral inheritance — and this is the original owner who sold it to the one who consecrated [it].

Онкелосוִיחַשֶׁב לֵהּ כַּהֲנָא יָת מִנְיַן פֻּרְסָנֵהּ עַד שַׁתָּא דְיוֹבֵלָא וְיִתֵּן יָת פֻרְסָנֵהּ בְּיוֹמָא הַהוּא קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ

Раши

Раши · английский

Онкелосבְּשַׁתָּא דְיוֹבֵלָא יְתוּב חַקְלָא לִדְזַבְנֵהּ מִנֵהּ לִדְדִילֵהּ אַחֲסָנַת אַרְעָא

Раши

Раши · английский

Онкелосוְכָל פֻּרְסָנֵּה יְהֵי בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא עֶסְרִין מָעִין יְהֵי סִלְעָא

Рашиוכל ערכך יהיה בשקל הקדש. כל ערכך שכתוב בו שקלים יהיה בשקל הקדש: עשרים גרה. עשרים מעות, כך היו מתחלה, ולאחר מכאן הוסיפו שתות, ואמרו רבותינו (בכורות נ.) שש מעה כסף דינר, עשרים וארבע מעות לסלע:

Раши · английскийAll of your valuations shall be in holy shekolim. Every valuation, regarding which shekolim are mentioned, must be in holy shekolim. Twenty geirah, twenty mo’oh. Such were they at first, but afterwards they added a sixth. Our Rabbis stated: [There are] six silver mo’oh to the dinar, twenty-four mo’oh to the sela’ [= a shekel].

Онкелосבְּרַם בּוּכְרָא דִי יִתְבַּכַּר קֳדָם יְיָ בִּבְעִירָא לָא יַקְדֵשׁ גְבַר יָתֵהּ אִם תּוֹר אִם אִמַר דַיְיָ הוּא

Рашиלא יקדיש איש אתו. לשם קרבן אחר, לפי שאינו שלו:

Раши · английскийA man shall not consecrate it, for the sake of any other sacrifice, because it is not his.

Онкелосוְאִם בִּבְעִירָא מְסָאָבָא וְיִפְרוֹק בְּפֻרְסָנֵהּ וְיוֹסֵף חֻמְשֵׁהּ עֲלוֹהִי וְאִם לָא יִתְפָּרַק וְיִזְדַבַּן בְּפֻרְסָנֵהּ

Рашиואם בבהמה הטמאה וגו'. אין המקרא הזה מוסב על הבכור, שאין לומר בבכור בהמה טמאה ופדה בערכך, וחמור אין זה, שהרי אין פדיון פטר חמור אלא טלה, והוא מתנה לכהן ואינו להקדש, אלא הכתוב מוסב על ההקדש, שהכתוב שלמעלה דבר בפדיון בהמה טהורה שהוממה, וכאן דבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית (מנחות קא.): ופדה בערכך. כפי מה שיעריכנה הכהן: ואם לא יגאל. ע"י בעלים (ת"כ פרק ב, ב): ונמכר בערכך. לאחרים:

Раши · английскийIf it is of an unclean animal, etc. This verse does not refer to a firstling, for it cannot be said of a firstling of an unclean animal “he shall redeem it based on the valuation.” [Furthermore,] this [cannot] be a donkey, for the redemption of a first-born donkey is a lamb, which is a gift to the kohein, and does not [go] to the Temple treasury. Rather, the verse refers to [consecrations to] the Temple [treasury,] for the verse above speaks of the redemption of a [ritually] clean animal which became blemished, and here it speaks of one who consecrates a [ritually] unclean animal to the Temple upkeep. He shall redeem it based on the valuation, according to what the kohein shall assess it[s worth]. If it is not redeemed by the owners, it shall be sold — to others.

Онкелосבְּרַם כָּל חֶרְמָא דִי יַחְרֵם גְבַר קֳדָם יְיָ מִכָּל דִי לֵהּ מֵאֲנָשָׁא וּבְעִירָא וּמֵחֲקַל אַחֲסַנְתֵּהּ לָא יִזְדַבַּן וְלָא יִתְפָּרָק כָּל חֶרְמָא קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא קֳדָם יְיָ

Рашиאך כל חרם וגו'. נחלקו רבותינו בדבר (ערכין כח:), יש אומרים סתם חרמים להקדש (שם ה), ומה אני מקיים כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר יח, יד), בחרמי כהנים, שפירש ואמר הרי זה חרם לכהן, ויש שאמרו סתם חרמים לכהנים: לא ימכר ולא יגאל. אלא ינתן לכהן, לדברי האומר סתם חרמים לכהנים, מפרש מקרא זה בסתם חרמים, והאומר סתם חרמים לבדק הבית, מפרש מקרא זה, בחרמי כהנים, שהכל מודים שחרמי כהנים אין להם פדיון (ערכין כח:), עד שיבואו ליד כהן, וחרמי גבוה נפדים: כל חרם קדש קדשים הוא. האומר סתם חרמים לבדק הבית, מביא ראיה מכאן, והאומר סתם חרמים לכהנים, מפרש כל חרם קדש קדשים הוא לה', ללמד שחרמי כהנים חלים על קדשי קדשים, ועל קדשים קלים, ונותן לכהן כמו ששנינו במסכת ערכין (כח:) אם נדר, נותן דמיהם, ואם נדבה, נותן את טובתה: מאדם. כגון שהחרים עבדיו ושפחותיו הכנענים (שם כח.):

Раши · английскийHowever, any dedications, etc. Our Rabbis were in disagreement over the matter. Some say that unspecified consecrations belong to the Temple treasury. How do I [then] interpret [the verse]: “Every consecration in Israel shall be yours”? This refers to dedications [made explicitly for the] kohanim, where [the one who dedicated it] said clearly: “Behold, this is a dedication for the kohein.” And some say: unspecified dedications [go to] the kohein. [None of these] can be sold or redeemed, but must be given to the Kohein. According to the opinion of the one who says: “Unspecified dedications belong to the Kohein,” this verse is explained as [referring] to unspecified dedications, and [according to] the one who says: “Unspecified dedications belong to the Temple upkeep,” this verse is explained as [referring] to dedications [explicitly dedicated] to kohanim, for all admit that dedications [dedicated] to kohanim cannot be redeemed, until they come to the hand of the kohein, [while] dedications [dedicated] to the Highest may be redeemed. Everything that is dedicated is most holy. The one who says unspecified dedications belong to the Temple upkeep, brings proof from here, and the one who says [that] unspecified dedications belong to the kohanim explains [that the sentence], “Everything that is dedicated is most holy,” teaches that dedications to kohanim apply to sacrifices that are most holy [as well] as to sacrifices of lesser degree. He gives [them] to the kohein, as we learned in Maseches Arochin: If a vow, he gives their worth, [and] if a voluntary offering, he gives the worth of its benefit. Be it people. As for example, [if] he dedicated his [Canaanite] slaves or his Canaanite maidservants.