Онкелосוְדָא בִרְכְּתָא דִי בְרִיךְ מֹשֶׁה נְבִיָא דַיְיָ יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם מוֹתֵהּ

Рашиוזאת הברכה. לפני מותו. סמוך למיתתו (ספרי שמב), שאם לא עכשיו אימתי:

Раши · английскийThis is the blessing . . . before his death. Close to his death, for ‘If not now, when’?

Онкелосוַאֲמַר יְיָ מִסִינַי אִתְגְלִי וְזֵהוֹר יְקָרֵהּ מִשֵׂעִיר אִתְחֲזֵי לָנָא אִתְגְלִי בִגְבֻרְתֵּהּ מִטוּרָא דְפָארָן וְעִמֵהּ רִבְבַת קַדִישִׁין כְּתַב יַמִינֵהּ מִגוֹ אֶשָׁתָא אוֹרַיְתָא יְהַב לָנָא

Рашиויאמר ה' מסיני בא. פָּתַח תחלה בשבחו של מקום ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל (ספרי שמג) ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל, וכל זה דרך רצוי הוא, כלומר, כדאי הם אלו שתחול עליהם ברכה: מסיני בא. יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר, כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר לִקְרַאת הָאֱלֹהִים (שמות יט, יז) למדנו שיצא כנגדם: וזרח משעיר למו. שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו (ספרי שמג): הופיע. להם: מהר פארן. שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו (שם): ואתה. לישראל: מרבבות קדש. ועמו מקצת רבבות מלאכי קדש, ולא כולם ולא רובם, ולא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עשרו ותפארתו ביום חופתו: אש דת. שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה, נתן להם בלוחות כתב יד ימינו. דבר אחר, אש דת, כתרגומו, שנתנה להם מתוך האש:

Раши · английскийHe said: Adonoy came from Sinai. He began with the praise of God, and afterward, he introduced the needs of the Israelites. And his opening praise also mentions the merit of the Israelites. All this by way of seeking favor, as if to say, ‘They are worthy of receiving blessings.’ Came from Sinai. He went out to meet them when they came to station themselves at the foot of the mountain, like a bridegroom going forward to receive his bride, as it is said, “Toward God” — this teaches that He went forward towards them. Radiated forth to them from Seir. As He had made an overture to the children of Eisav, to accept the Torah — but they refused. [He] appeared. To them. From Mount Paran. where He went to make an overture to the children of Yishmael to accept it — but they refused. He came. To the Israelites. With part of the sacred myriads. Accompanied by part of the myriads of sacred angels, but not all or most of them; unlike the manner of a mortal, who displays all the glory of his affluence and splendor on his wedding day. The flaming Torah law. Which was inscribed before Him in the remote past in black flame on white flame, he gave them in the tablets inscribed by His right hand. Another interpretation, אֵשׁדָּת — as rendered by Targum [Onkelos], ‘which was given to them from the fire.’

Онкелосאַף חַבִּיבִנוּן לְשִׁבְטַיָא כָּל קַדִישׁוֹהִי בֵית יִשְׁרָאֵל בִּגְבוּרָא אַפֵּקִנוּן מִמִצְרָיִם וְאִנוּן מִדַבְּרִין תִּחוֹת עֲנָנָךְ נָטִלִין עַל מֵימְרָךְ

Рашиאף חובב עמים. גם חבה יתירה חבב את השבטים, כל אחד ואחד קרוי עם, שהרי בנימין לבדו היה עתיד להוולד כשאמר הקב"ה ליעקב גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ (בראשית לה, יא): כל קדשיו בידך. נפשות הצדיקים גנוזות אתו, כענין שנאמר, וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ (שמואל־א כה, כט): והם תכו לרגלך. והם ראוים לכך, שהרי תכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגלך בסיני, תכו לשון פּוּעַלוּ, הוּתְוַוכּוּ לתוך מרגלותיך: ישא מדברתיך. נשאו עליהם עול תורתך: מדברתיך. המ"ם בו קרוב ליסוד, כמו וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו (במדבר ז, פט), וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי (יחזקאל ב, ב), כמו מתדבר אלי, אף זה מדברותיך, מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם טישפורפלידור"ש בלע"ז, ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך, והמ"ם בו שמוש משמשת לשון מן. דבר אחר, אף חבב עמים, אף בשעת חבתן של אומות העולם, שהראית להם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם: כל קדושיו בידך. כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך, ואתה שומרם: והם תכו לרגלך. והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך: ישא מדברותיך. מקבלין גזרותיך ודתותיך בשמחה. ואלה דבריהם:

Раши · английскийHe also cherished the nations. Also, with surpassing love He cherished the tribes. Each of them was entitled a “people,” for only Binyamin was destined to be born when the Holy One, Blessed is He, said to Yaakov, “A nation and community of nations shall emanate from you.” All of their sacred ones are in Your keeping. The souls of the saints secreted with Him, about which it is said, “The soul of my master shall be bound in the bond of life with Adonoy your God.” For they were gathered in at Your feet. They were worthy of this, for they were gathered in under the foot of the mountain at Your feet at Sinai. תֻּכּוּ denotes the reflexive, they were gathered into your footrest. And accepted the burden of Your word. They accepted upon themselves the yoke of Your Torah. Your word. The “ מֶ"ם “ here relates to the root, as in, “He heard the voice speaking to him,” “And I heard that which was spoken to me,” like מִתְדַּבֵּר, “that which was self-spoken to me.” Here too, “Your self-spoken” — that which You had spoken so that I would hear and relate it to them. tes pourparlers, speaking to oneself, in Old French. But Onkelos renders, “They journeyed by Your words,” with the מֶ"ם as a prefix, having the connotation of “by.” Another interpretation: “Even when the nations were cherished,” even during the time when the Gentile nations were cherished, when You displayed to the Gentiles, a beaming countenance, and delivered the Jews into their hands — All of their sacred ones are in Your keeping. All of their saintly and virtuous ones clung to You, and did not distance themselves from You, and You sheltered them. They were gathered in at Your feet. They ensconce themselves and gather themselves under Your shelter. And accepted the burden of Your word. They accept Your decrees and commandments joyfully, and declare the following:

Онкелосאוֹרַיְתָא יְהַב לָנָא מֹשֶׁה מְסָרַהּ יְרֻתָּא לְכִנְשַׁת יַעֲקֹב

Рашиתורה. אשר צוה לנו משה, מורשה היא לקהלת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה:

Раши · английскийThe Torah. Which Moshe commanded to us is the heritage of the congregation of Yaakov. We have embraced it, and shall not forsake it.

Онкелосוַהֲוָה בְיִשְׂרָאֵל מַלְכָּא בְּאִתְכַּנָשׁוּת רֵישֵׁי עַמָא כַּחֲדָא שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל

Рашиויהי. הקב"ה: בישרון מלך. תמיד עול מלכותו עליהם: בהתאסף. בכל התאסף ראשי חשבון אסיפתם: ראשי. כמו כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ (שמות ל, יב), ראוין אלו שאברכם. דבר אחר, בהתאסף. בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם, הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם:

Раши · английскийThere was. The Holy One, Blessed is He. King in Yeshurun. The yoke of His sovereignty rests always upon them. At the gathering. At every gathering. “Of the counting” — the counting of their gathering. Of the counting. As in “When you take count.” These are worthy of my blessing. Another interpretation: “When they gathered.” When they gather together as a single unit, and there is harmony among them — then He is their king, but not when there is dissention among them.

Онкелосיְחִי רְאוּבֵן לְחַיֵי עַלְמָא וּמוֹתָא תִנְיָנָא לָא יְמוּת וִיקַבְּלוּן בְּנוֹהִי אַחֲסַנְתְּהוֹן בְּמִנְיָנְהוֹן

Рашиיחי ראובן. בעולם הזה: ואל ימות. לעולם הבא. שלא יזכר לו מעשה בלהה: ויהי מתיו מספר. נמנין במנין שאר אחיו, דוגמא היא זו, כענין שנאמר וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה, וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר (בראשית לה, כב), שלא יצא מן המנין:

Раши · английскийMay Reuvein live. In this world. Let him not die. In the World to Come, as the incident of Bilhah will not be reckoned against him. May his constituency be counted. May they be counted in the census with the rest of his brothers. This is comparable to that which is said, “He laid with Bilhah. There were twelve sons of Yaakov” — he was not excluded from the count.

Онкелосוְדָא לִיהוּדָה וַאֲמַר קַבֵּל יְיָ צְלוֹתֵהּ דִיהוּדָא בְּמִפְּקֵהּ לְאַגָחָא קְרָבָא וּלְעַמֵהּ תָּתֵיבִנֵהּ לִשְׁלָם יְדוֹהִי יַעְבְּדָן לֵהּ פֻּרְעֲנוּתָא מִסָנְאוֹהִי וְסָעִיד מִבַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי הֲוֵי לֵהּ

Рашиוזאת ליהודה. סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם שנאמר אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וגו' (איוב טו, יח) לָהֶם לְבַדָּם וגו' וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם (שם יט) ועוד פירשו רבותינו, (מכות יא: בבא קמא צב) שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, היו עצמות יהודה מתגלגלין בארון, מפני נדוי שקבל עליו, שנאמר וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים (בראשית מד, לב), אמר משה, מי גרם לראובן שיודה, יהודה וכו': שמע ה' קול יהודה. תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים, ויהושפט מפני העמונים וחזקיה מפני סנחריב: ואל עמו תביאנו. לשלום מפני המלחמה (ס"א מן המלחמה): ידיו רב לו. יריבו ריבו וינקמו נקמתו: ועזר מצריו תהיה. על יהושפט התפלל, על מלחמת רמות גלעד וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ (דברי הימים־ב יח, לא). דבר אחר, שמע ה' קול יהודה, כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה (ספרי שמח), ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה, שנאמר מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן (יהושע יט, ט) (ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים, כ"כ באגדת תהלים (מדרש תהלים צ, ג)):

Раши · английскийNow this for Yehudah. He placed Yehudah next to Reuvein, because both confessed to the iniquity of which they were guilty, as it is said, “That wise men acknowledged, etc., to them alone, etc., no stranger passed between them.” In addition, the Rabbis explain that throughout the forty years that the Israelites were in the wilderness, Yehudah’s bones rolled about in his coffin, because of the banishment which he accepted upon himself, as it is said, “I will have sinned against my father for all time.” Moshe said, ‘Who was responsible for Reuvein’s confession? Yehudah, etc.’ Adonoy, hear the voice of Yehudah. The prayers of Dovid and Shlomo, Asa because of the Cushites, Yehoshafat because of the Ammonites, and Chizkiyahu because of Sancheiriv. And bring him to his people. In peace, after warfare. May his hands fight his battles. May they fight his battles and exact his vengeance. May You provide assistance against his enemies. He prayed for Yehoshafat at the battle of Gilad heights — “Yehoshafat cried out, and Adonoy assisted him.” Another interpretation [of] “Adonoy, hear the voice of Yehudah” — here he alluded to a blessing for Shimon, amidst Yehudah’s blessings. Also, when Eretz Yisroel was apportioned, Shimon took [a portion] amidst Yehudah’s allotment, as it is said, “From the portion of the sons of Yehudah, the inheritance of the sons of Shimon.” (Why didn’t he devote a specific blessing to him? Because he was resentful towards him for his behavior at Shittim. This is recorded in Agadas Tehilim.)