Онкелосוְאַף יָת בַּר אַמְתָא לְעַם אֲשַׁוִּנֵּהּ אֲרֵי בְנָךְ הוּא

Раши

Раши · английский

Онкелосוְאַקְדֵּים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וּנְסִיב לַחֲמָא וְרָקְבָּא דְמַיָּא וִיהַב לְהָּגָר שַׁוֵי עַל כַּתְפַּהּ וְיָת רַבְיָא וְשַׁלְחַהּ וַאֲזָלַת וְתָעַת בְּמַדְבְּרָא (נ''א בְּמַדְבֵּר) בְּאֵר שָׁבַע

Рашиלחם וחמת מים. ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה: ואת הילד. אף הילד שָׂם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה, ואחזתו חמה (ב"ר נג, יג), ולא יכול לילך ברגליו: ותלך ותתע. חזרה לגלולי בית אביה:

Раши · английскийBread and a skin [pouch] of water. But no silver and gold because he despised him for falling into bad ways. With the lad. He also placed the child on her shoulder because Sarah had cast an evil eye on him and he was seized by a fever and could not walk on his own feet. She went and lost her way. [Meaning] she returned to her family’s idolatry.

Онкелосוּשְׁלִימוּ מַיָּא מִן רָקְבָּא וּרְמַת יָת רַבְיָא תְּחוֹת חַד מִן אִילָנַיָּא

Рашиויכלו המים. לפי שדרך חולים לשתות הרבה (ב"ר שם):

Раши · английскийThe water was used up. Because the sick [need to] drink a great deal.

Онкелосוַאֲזָלַת וִיתִיבַת לַהּ מִקֳּבֵל אַרְחֵיקַת (נ''י אַרְחִיק) כְּמֵיגַד קַשְׁתָּא אֲרֵי אֲמֶרֶת לָא אֶחֱזֵי בְּמוֹתָא דְרַבְיָא וִיתִיבַת מִקֳּבֵל וַאֲרֵימַת יָת קָלַהּ וּבְכָת

Рашиמנגד. מרחוק: כמטחוי קשת. כשתי טיחות (ב"ר שם), והוא לשון יריית חץ, בלשון משנה שהטיח באשתו, על שם שהזרע יורה כחץ. ואם תאמר היה לו לכתוב כמטחי קשת, משפט הוי"ו ליכנס לכאן כמו בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע (שיר השירים ב, יד), מגזרת וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא (ישעיה יט, יז), ומגזרת יָחֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר (תהלים קז, כז), וכן קַצְוֵי אֶרֶץ (שם סה, ו), מגזרת קצה: ותשב מנגד. כיון שקרב למות, הוסיפה להתרחק:

Раши · английскийFacing him. From afar. Of bow-shots. [Meaning, the distance] of two shots. It [כִּמְטַחֲוֵי] has the meaning of shooting an arrow. It is used in the Mishnah “[שֶׁהֵטִיחַ] one who had relations with his wife.” [This term is used] because the seed shoots as does an arrow. If you ask: It should have been written כִּמְטַחֵי קֶשֶׁת? [The answer is:] it is grammatically correct to insert a vav here as in בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע [in the clefts of the rock] [where בְּחַגְוֵי] has the same derivation as “The Land of Yehudah became לְחָגָּא [rupture] for those in Egypt”; and from the same derivation as: “[יָחוֹגּוּ] They reeled and staggered like a drunk.” Similarly: “קַצְוֵי אֶרֶץ —the ends of the earth” [קַצְוֵי] being derived from קָצֶה. She sat facing him. As he came closer to dying she continued to move farther away.

Онкелосוּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יָת קָלֵהּ דְּרַבְיָא וּקְרָא מַלְאֲכָא דַּיְיָ לְהָגָר מִן שְׁמַיָּא וַאֲמַר לַהּ מָה לָיךְ הָגָר לָא תִדְחֲלִי אֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יָת קָלֵהּ דְּרַבְיָא בַּאֲתַר דְּהוּא תַמָּן

Рашиאת קול הנער. מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל (ב"ר נג, יד): באשר הוא שם. לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון, ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים, רבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר, והוא משיבם, עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, (ר"ל בענין זה שאינו ראוי לעונש מיתה בצמא ודו"ק). אמר להם, לפי מעשיו של עכשיו אני דנוֹ, וזהו באשר הוא שם, והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר, שנאמר מַשָּׂא בַּעְרָב וגו' לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם וגו' (ישעיה כא, יג־יד), כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים, היו ישראל אומרים לשַבָאים, בבקשה מכם, הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר אֹרְחוֹת דְּדָנִים (שם), אל תקרי דודנים, אלא דודים, ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח, ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנס בגופו ומת:

Раши · английскийThe voice of the lad. [We derive] from this, that the prayer of the sick person is more effective than the prayers of others [who pray] for him and is sooner accepted. In the place where he is. [I.e.,] he is judged according to his present deeds and not according to what he will do in the future. For the angels were declaiming against [him] and saying, “Master of the universe, for one whose descendants will eventually kill Your children with thirst You will provide for him a well?” And He responds to them, “But, what is he now, righteous or wicked?” They respond to Him: “He is righteous.” [Whereupon] He responds to them: “It is according to his present deeds that I judge him.” That is the meaning of “Where he is.” Where did they kill Israel with thirst? It was when Nebuchadnezzer exiled them, as it is said: “The burden of Arabia, etc., bring water to the one who is thirsty.” When they marched them near Arabian [lands], the Israelites said to their captors, “We beg of you, bring us to the descendants of our uncle Yishmael and they will take pity on us, as it is said, “you caravans of [דְּדָנִים] Dedanites”; do not read דְּדָנִים [Dedanites] but דוֹדִים [family kin]. [Whereupon] they [the Yishmaelites] came towards them bringing them salted meat and fish and [air-]inflated water-skins. The Israelites thought that they were full of water and when one would insert it into his mouth and then open it, the air would enter his body and he would die.