Онкелосלָא תַעְבְּדוּן שְׁקַר בְּדִינָא לָא תִסַב אַפֵּי מַסְכֵּנָא וְלָא תֶהְדַר אַפֵּי רַבָּא בְּקוּשְׁטָא תְּדִינֵהּ לְחַבְרָךְ

Рашиלא תעשו עול במשפט. מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול, שנאוי, ומשוקץ, חרם, ותועבה. שהעול קרוי תועבה, שנאמר כִּי תוֹעֲבַת ה' וגו' כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל (דברים כה, טז), והתועבה קרויה שקץ וחרם, שנאמר וְלֹא תָבִיא תֹועֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְשַׁקְּצֶנוּ וגו' (שם ז, כו): לא תשא פני דל. שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות (ת"כ פרק ד, ב): ולא תהדר פני גדול. שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, היאך אביישנו ואראה בבושתו, עונש יש בדבר, לכך נאמר, ולא תהדר פני גדול: בצדק תשפוט עמיתך. כמשמעו. דבר אחר הוי דן את חבירך לכף זכות:

Раши · английскийYou shall not commit injustice in judgement. [This] teaches that the judge who corrupts a case is called an unjust person, hateful and detestable, [doomed to] destruction and an abomination. For the unjust person is called an abomination, as it is said: “for abomination to God. . .is anyone who does injustice.” And an abomination is called accursed and detestable, as it is said: “and you shall not bring an abomination into your house [to] become doomed to destruction like it; you shall consider it detestable,” etc. You shall not favor a poor man, that you must not think, “This one is a poor man, and the rich man is required to support him; I will rule in his favor in [this] law suit, with the result that he be supported in a respectable way.” You shall not show honor to a powerful man, that you must not think, “This one is rich, he is from a prominent family, how can I embarrass him and behold him in his humiliation? This [humilation] is worthy of punishment!” Therefore it says: “And you shall not show honor to a powerful man.” With righteousness shall you judge your fellow, according to its plain meaning. Another interpretation: Judge your fellow favorably.

Онкелосלָא תֵיכוּל קוּרְצִין בְּעַמָךְ לָא תְקוּם עַל דְמָא דְחַבְרָךְ אֲנָא יְיָ

Рашиלא תלך רכיל. אני אומר על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לְרַגֵּל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל, הולכי רגילה, אשפיי"מנט בלע"ז. וראיה לדברי שלא מצינו רכילות שאין כתוב בלשון הליכה. לא תלך רכיל, הֹלְכֵי רָכִיל נְחשֶׁת וּבַרְזֶל (ירמיה ו, כח), ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה, מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ (תהלים קא, ה), לָשׁוֹן רְמִיָּה (שם קכ, ב), לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת (שם יב, ד), לכך אני אומר, שהלשון הולך ומרגל, שהכ"ף נחלפת בגימ"ל, שכל האותיות שמוצאיהם ממקום אחד מתחלפות זו בזו, בי"ת בפ"א, וגימ"ל בכ"ף וקו"ף, ונו"ן בלמ"ד, וזי"ן בצד"י, וכן וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ (שמואל־ ב יט, כח), רגל במרמה לאמר עלי רעה, וכן לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ (תהלים טו, ג), וכן רוכל הסוחר ומרגל אחר כל סחורה, וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים, על שם שֶׁמְחַזֵר תמיד בעיירות נקרא רוכל, לשון רוגל. ותרגומו לָא תֵיכוּל קוּרְצִין, כמו וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָאֵי (דניאל ג, ח), אָכַל בְּהוּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא (ברכות נח.), נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה, והוא גמר חזוק שדבריו מקויימים ומעמידם על האמת, ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין, לשון קֹרֵץ בְּעֵינָיו (משלי ו, יג), שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן שלא יבינו שאר השומעים: לא תעמוד על דם רעך. לראות במיתתו, ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר, וחיה או לסטים באים עליו (ת"כ פרק ד, ח — סנהדרין עג.): אני ה'. נאמן לשלם שכר, ונאמן להפרע:

Раши · английскийDo not be a tale-bearer. I say that [that the word רָכִיל refers to tale-bearing] because all those who cause arguments and speak slander go to their friends’ houses to spy what evil they can see, or whatever evil they can hear, [in order] to tell it in the marketplace, [thus] they are called “those who go around tale-bearing” — those who go around spying, espiement in Old French. [As] proof for my words, [is the fact] that we do not find [the term] רְכִילוּת written without an expression of “going”: “you shall not go רָכִיל,” “those who go רָכִיל, they are brass and iron,” while [regarding] other [cases] of slander it is not written [an expression of] “going.” [Thus,] “who in secret slanders his neighbor,” “a false tongue,” “a tongue that speaks arrogantly.” Therefore I say that the expression [הוֹלֵך רָכִיל] [means] “going about and spying,” since the kof interchanges with the gimmel, for all letters whose source is one place interchange one with the other: beis with peh, gimmel with kof and kuf , nun with lammed, and zayin with tzaddi, and so “He spied against your servant,” [meaning:] “he spied me out shrewdly in order to speak evil against me,” and so [too] “that has no slander on his tongue.” Again, [the word] רוֹכֵל, “a peddler,” who travels and spies out merchandise, and so [too] one who sells spices [to women] with which to adorn themselves, because he constantly goes around villages — is called a רוֹכֵל, denoting a רוֹגֵל, [“one who spies.”] And its Targum: לָא תֵיכוּל קוּרְצִין, as: וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן, דִי יְהוּדָיֵא (“who slandered the Jews,”) אֲכַל בֵּיה קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא (“he slandered him to the king,”) It seems to me [in relation to this Aramaic expression] that their custom was to eat in the house of one who accepted their reports a little snack, and that [constituted] the final confirmation that his report was well-founded, and he considers them as true. That little snack is called אֲכִילַת קוֹרְצִין an expression of “he winks with his eyes,” for it is the way of all those who slander to wink with their eyes and to hint at their slanderous reports, that the other listeners should not understand. You shall not stand idly by [when] the blood (life) of your fellow [is in danger]. to behold his death [when] you are able to save him, as for example one drowning in a river, or if a wild beast or robber attack him. I am Adonoy, etc., faithful to reward and faithful to exact payment.

Онкелосלָא תִשְׂנֵי יָת אֲחוּךְ בְּלִבָּךְ אוֹכָחָא תוֹכַח יָת חַבְרָךְ וְלָא תְקַבֵּל עַל דִי לֵהּ חוֹבָא

Рашиולא תשא עליו חטא. לא תלבין את פניו ברבים (ערכין טז:):

Раши · английскийYou shall not bear a sin on his account, do not shame him in public.

Онкелосלָא תִקוֹם וְלָא תִטַר דְבָבוּ לִבְנֵי עַמָךְ וּתְרַחֵם לְחַבְרָךְ כְּוָתָךְ אֲנָא יְיָ

Рашиלא תקום. אמר לו השאילני מַגְלָךְ, אמר לו לאו, למחר אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני, זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה, אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו לאו, למחר אמר לו השאילני מגלך, אמר לו הא לך ואיני כמותך שלא השאלתני, זו היא נטירה, שנוטר האיבה בלבו אף על פי שאינו נוקם (יומא כג.): ואהבת לרעך כמוך. אמר ר' עקיבא זה כלל גדול בתורה (ת"כ שם יב):

Раши · английскийYou shall not take revenge. He said to him: “Lend me your scythe.” “No!” says [the other]. The next day [the second one] says [to the first]: “Lend me your axe.” [The latter] says: “I will not lend it to you, just as you did not lend it to me” — this is taking revenge. And what is “bearing a grudge”? He said to him: “Lend me your axe.” “No!” says [the other]. The next day [the second one] says [to the first]: “Lend me your scythe.” [The latter] says: “Here it is, I am not like you, that you did not lend me” — that is “bearing a grudge,” for he keeps the hatred in his heart, even though he does not take revenge. You shall love your fellow[-Jew] as yourself. Said Rabbi Akiva: This is a great principle in the Torah.

Онкелосיָת קְיָמַי תִּטְרוּן בְּעִירָךְ לָא תַרְכֵּב עֵרוּבִין חַקְלָךְ לָא תִזְרַע עֵרוּבִין וּלְבוּשׁ עֵרוּבִין שַׁעַטְנֵזָא לָא יִסַק עֲלָךְ

Рашиאת חקתי תשמרו. ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים וגו', חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר: ובגד כלאים. למה נאמר, לפי שנאמר לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו (דברים כב, יא), יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן, תלמוד לומר בגד, מנין לרבות הלבדים, למוד לומר שעטנז, דבר שהוא שׁוּעַ טָווּי וְנוּז, ואומר אני, נוז לשון דבר הנמלל ושזור זה עם זה לחברו, מישטי"ר בלע"ז, כמו חַזְיָין לְנַאזִי דְאִית בְּהוֹן (מועד קטן יב:), שאנו מפרשין לשון כמוש, פלישטר"א, ולשון שעטנז פירש מנחם, מחברת צמר ופשתים:

Раши · английскийKeep My statutes — and these are: Do not cross-breed your animals with different species, etc. These statutes are royal decrees without [a humanly understandable] reason for them. A garment which contains shaatnez. Why is this said? Because it is said [in Devorim]: “You must not wear שַׁעַטְנֵז, wool and linen together.” Perhaps [this means] that he should not wear wool-shearings and flax-stalks? The verse says: “A garment.” From where [do I know the prohibition applies] to felt? The verse [in Devorim] says: “ שַׁעַטְנֵז “ — something that is combed, woven and twisted together. And I say that nuz is an expression of something rubbed [between the fingers to make into threads] and woven together to be joined, tistre in Old French, like “fit for the dried seeds (nezoy) which are in them,” which we interpret as an expression of “withering,” flestre in Old French. [The word] שַׁעַטְנֵז Menachem defines as a combination of wool and flax.

Онкелосוּגְבַר אֲרֵי יִשְׁכּוּב עִם אִתְּתָא שִׁכְבַת זַרְעָא וְהִיא אַמְתָא אֲחִידָא לִגְבַר וְאִתְפְּרָקָא לָא אִתְפְּרִיקַת בְּכַסְפָּא אוֹ חֵרוּתָא לָא אִתְיְהִיבַת לַהּ בִּשְׁטָר בִּקֻּרְתָּא תְהֵי לָא יוּמְתוּן אֲרֵי לָא אִתְחָרָרַת

Рашиנחרפת לאיש. מיועדת ומיוחדת לאיש, ואיני יודע לו דמיון במקרא. ובשפחה כנענית שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שמותר בשפחה הכתוב מדבר (כריתות יא.): והפדה לא נפדתה. פדויה ואינה פדויה, וסתם פדיון בכסף (ת"כ פרק ה, ג — גיטין לט.): או חפשה. בשטר: בקרת תהיה. היא לוקה ולא הוא. יש על בית דין לבקר את הדבר שלא לחייבו מיתה, כי לא חפשה, ואין קידושיה קידושין גמורין. ורבותינו (כריתות יא.) למדו מכאן שמי שהוא במלקות יהא בקריאה, שהדיינים המלקין קורין על הלוקה, אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וגו' (דברים כח, נח), וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וגו' (שם נט): כי לא חפשה. לפיכך אין חייב עליה מיתה, שאין קידושיה קידושין, הא אם חופשה, קידושיה קידושין וחייב מיתה (גיטין מג:):

Раши · английскийDesignated for a [specific] man. Designated and singled out for a man; I know of no similar term in Tanach. [It is] of a Canaanite maid-servant, half maid-servant and half free woman, who is engaged to a Hebrew slave who is permitted [to remain with such] a maid-servant [that] the verse speaks. And she has certainly not been redeemed. [She is] redeemed and not redeemed; generally, redemption is by money. Or her freedom, by deed [of manumission]. There shall be an investigation. She suffers [lashes] and not he; it is obligatory for the Court to investigate the matter [in order] not to require her [to be put to] death, for her freedom was not given to her, and her marriage is not a completely valid marriage. And our Rabbis learned from here that whoever [suffers the punishment of] lashes [is subject] to a proclamation; the judges who have him whipped call out to the one lashed: “If you are not careful to fulfill [all the words of the Torah] etc. Adonoy will make your plagues noteworthy.” [And he explained: “There shall be a בִּקּרֶת “ — it shall be בִּקְרִיאָה, (“with calling out.)”] For her freedom was not given to her. Therefore, he is not liable to the death penalty for her, for her marriage is not considered a [valid] marriage; thus, if she was freed, her marriage is considered a marriage and he is liable to the death penalty.

Онкелосוְיַיְתִי יָת אַשְׁמֵהּ קֳדָם יְיָ לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא דְכַר לַאֲשָׁמָא

Раши

Раши · английский

Онкелосוִיכַפֵּר עֲלוֹהִי כַּהֲנָא בְּדִכְרָא דַאֲשָׁמָא קֳדָם יְיָ עַל חוֹבְתֵהּ דִי חָב וְיִשְׁתְּבֵק לֵהּ מְחוֹבְתֵהּ דִי חַב

Рашиונסלח לו מחטאתו אשר חטא. לרבות את המזיד כשוגג (כריתות ט.):

Раши · английскийAnd he will be forgiven for the sin which he committed. [This] includes one who sinned intentionally as one who sinned unwittingly.