Онкелосאֲרֵי אַתְקֵנִית בִּשְׁמַיָא בֵּית שְׁכִנְתִּי וַאֲמָרִית קַיָם אֲנָא לְעָלְמִין

Рашиכי אשא אל שמים ידי. כי בחרון אפי אשא ידי אל עצמי בשבועה: ואמרתי חי אנכי. לשון שבועה הוא, [כמו חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי (במדבר יד, כח), אף כאן] אני נשבע חי אנכי:

Раши · английскийFor I shall lift My hand heavenward. For, in My fury, I shall lift My Hand to Myself in an oath. And I shall say, ‘I live.’ This denotes an oath — [As in “‘As I live,’ says Adonoy, ‘if I do not [do to you] as you have spoken in My ears.”’ Here, too] I swear [as true as] I live [forever].

Онкелосאִם עַל חַד תְּרֵין כְּחֵיזוּ בַרְקָא מִסוֹף שְׁמַיָא וְעַד סוֹף שְׁמַיָא תִּתְגְלִי חַרְבִּי וְתִתְקֵף בְּדִינָא יְדִי אָתֵב פֻּרְעֲנוּתָא לְסָנְאַי וּלְבַעֲלֵי דְבָבַי אֱשַׁלֵם

Рашиאם שנותי ברק חרבי. אם אשנן את להב חרבי, כמו לְמַעַן הֱיֵה לָהּ בָּרָק (יחזקאל כא, טו) פלנדו"ר: ותאחז במשפט ידי. להניח מדת רחמים באויבי שהרעו לכם, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה (זכריה א, טו). ד"א, ותאחז ידי את מדת המשפט, להחזיק בה ולנקום נקם: אשיב נקם וגו'. למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר ותאחז במשפט ידי, לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, מדת בשר ודם זורק חץ ואינו יכול להשיבו, והקב"ה זורק חציו ויש בידו להשיבן כאילו אוחזן בידו, שהרי ברק הוא חצו, שנאמר כאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, והמשפט הזה לשון פורענות הוא בלע"ז יושטיצא"ה:

Раши · английскийIf I whet My saber to a gleam. If I whet the blade of My saber, like, “So that it may have a gleam.” Plandur. And hold judgement in My grasp. Discarding the attribute of compassion for my enemies who were destructive to you — ”Where I was a little angry, and they abetted destructively.” Another interpretation. I hold judgment in My grasp, to embrace it and exact vengeance. I shall wreak vengeance, etc. In the Aggadic commentary, the Rabbis derive from the language of the text, which states “And I hold judgement in My grasp”: Unlike the practice of mortals is the practice of the Holy One, Blessed is He. In the practice of mortals, one who lets fly an arrow can no longer retrieve it; But the Holy One, Blessed is He, lets fly His arrows with the power to retrieve them, as if He retained them in His grasp, for the gleam represents His arrow, as it is said here, “My saber to a gleam, and I hold judgement in My grasp.” ”Judgment” here denotes retribution, in Old French, justice.

Онкелосאֱרַוֵי גִירַי מִדְמָא וְחַרְבִּי תִּקְטוֹל בְּעַמְמַיָא מִדַם קְטִילָן וְשִׁבְיָן לְאַעְדָאָה כִתְרִין מֵרֵישׁ סָנְאָה וּבְעַל דְבָבָא

Рашиאשכיר חצי מדם. האויב: וחרבי תאכל בשר. בשרם: מדם חלל ושביה. זאת תהיה להם מעון דם חללי (ס"א חללי דם) ישראל ושביה ששבו מהם: מראש פרעות אויב. מפשע תחלת פרצות האויב, כי כשהקב"ה נפרע מן האומות, פוקד עליהם עונם ועונות אבותיהם, מראשית פרצה שפרצו בישראל:

Раши · английскийI shall make my arrows drunk with blood of the enemy. My saber shall consume flesh their flesh. For the blood of the slaughtered and the captives. This will befall them because of their guilt over the blood of slaughtered Israelites, and the captives which they took from them. For the original savagery of the enemy. For the iniquity of the original devastation by the enemy. For, when the Holy One, Blessed is He, punishes the nations, He invokes against them their sins, and the sins of their forefathers, from the original devastation which they perpetrated against Yisroel.

Онкелосשַׁבָּחוּ עַמְמַיָא עַמֵהּ אֲרֵי פֻּרְעֲנוּת עַבְדוֹהִי צַדִיקַיָא יִתְפְּרַע וּפֻרְעֲנוּת יָתֵיב לְסָנְאוֹהִי וִיכַפֵּר עַל אַרְעֵהּ וְעַל עַמֵהּ

Рашиהרנינו גוים עמו. לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל, ראו מה שבחה של אומה זו, שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו: כי דם עבדיו יקום. שפיכות דמיהם כמשמעו: ונקם ישיב לצריו. על הגזל ועל החמס, כענין שנאמר מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה (יואל ד, יט), ואומר מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב וגו' (עובדיה א, י): וכפר אדמתו עמו. ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם ושעשה להם האויב: וכפר. לשון רצוי ופיוס, כמו אֲכַפְּרָה פָנָיו (בראשית לב, כא), אַנְחִינֵיהּ לְרוּגְזֵיהּ: וכפר אדמתו. ומה היא אדמתו, עמו, כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת, וכן הוא אומר רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ (תהלים פה, ב), במה רצית ארצך, שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב (שם). בפנים אחרים היא נדרשת בספרי (שכז), ונחלקו בה רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה דורש כולה כנגד ישראל ורבי נחמיה דורש כולה כנגד האומות, רבי יהודה דורשה כלפי ישראל, אמרתי אפאיהם כמו שפירשתי עד ולא ה' פעל כל זאת. כי גוי אובד עצות המה, אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה. ואין בהם תבונה, להתבונן איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מהם, אם לא כי צורם מכרם. כי לא כצורנו צורם, הכל כמו שפירשתי עד תכליתו. ורבי נחמיה דורשה כלפי האומות עובדי אלילים, כי גוי אובד עצות המה, כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילים: כי מגפן סדום גפנם. של אומות עובדי אלילים: ומשדמת עמורה וגו'. ולא ישימו לבם לתלות הגדולה בי: ענבמו ענבי רוש. הוא שאמר לולי כעס אויב אגור על ישראל, להרעילם ולהמרירם, לפיכך אשכלות מרורות למו, להלעיט אותם על מה שעשו לְבָנַי: חמת תנינים יינם. מוכן להשקותם על מה שעושין להם: כמוס עמדי. אותו הכוס שנאמר כִּי כוֹס בְּיַד ה' וגו' (תהלים עה, ט): לעת תמוט רגלם. כענין שנאמר תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל (ישעיה כו, ו): כי ידין ה' עמו. בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא, ואין ידין לשון יסורין, אלא כמו כי יריב את ריבם מיד עושקיהם, כי יראה כי אזלת יד וגו': ואמר אי אלהימו. האויב יאמר אי אלהימו של ישראל, כמו שאמר טיטוס הרשע כשגידר את הפרוכת (גיטין נו:), כענין שנאמר וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ (מיכה ז, י): ראו עתה כי אני וגו'. אז יגלה הקב"ה ישועתו ויאמר, ראו עתה כי אני אני הוא, מאתי באת עליהם הרעה, ומאתי תבא עליהם הטובה: ואין מידי מציל. מי שיציל אתכם מן הרעה אשר אביא עליכם: כי אשא אל שמים ידי. כמו כי נשאתי, תמיד אני משרה מקום שכינתי בשמים, כתרגומו, אפילו חלש למעלה וגבור למטה, אימת העליון על התחתון, וכל שכן שגבור מלמעלה וחלש מלמטה: ידי. מקום שכינתי, כמו אִישׁ עַל יָדוֹ (במדבר ב, יז), והיה בידי להפרע מכם, אבל אמרתי שחי אנכי לעולם, איני ממהר לפרוע לפי שיש לי שהות בדבר, כי אני חי לעולם, ובדורות אחרונים אני נפרע מהם, והיכולת בידי להפרע מן המתים ומן החיים, מלך בשר ודם שהוא הולך למות ממהר נקמתו להפרע בחייו, כי שמא ימות הוא או אויבו, ונמצא שלא ראה נקמתו ממנו, אבל אני חי לעולם, ואם ימותו הם ואיני נפרע בחייהם, אפרע במותם: אם שנותי ברק חרבי. הרבה אם יש שאינם תלויין, כשאשנן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי וכו', כמו שפירשתי למעלה:

Раши · английскийLet the nations extol His people. At that time, the nations will praise Yisroel. ‘Look at how praiseworthy this nation is. They remained wedded to the Holy One, Blessed is He, through all the privation which overtook them. They did not forsake Him, knowing His goodness and virtue.’ For He shall avenge the blood of His servants. The shedding of their blood, as the words indicate. And wreak vengeance on His enemies. For theft and plunder, as it is said, “Egypt shall be laid waste, and Edom shall become a desert wasteland, for plundering the sons of Yehudah.” And it says, “For plundering your brother Yaakov, etc.’ And reconcile His land, His people. He will pacify His land and His people for all the suffering which overtook them, and which the enemy perpetrated against them. And reconcile. This denotes conciliation and pacification, like, “I may pacify his anger,” “I may calm his rage.” And reconcile His land. What is His land? His people. When His people are consoled, His land is consoled. Similarly, it says, “Adonoy, You pacified Your land.” How did You pacify Your land? “You brought back Yaakov’s exiles.” With a different viewpoint this is expounded in Sifrei, R’ Yehudah and R’ Nechemiah disagreeing over it. R’ Yehudah expounds it entirely in reference to Yisroel, while R’ Nechemiah expounds it entirely in reference to the nations. R’ Yehudah expounds it entirely in reference to Yisroel: “I thought, ‘I shall abandon them”’ [v. 26] as I interpreted, until, “Adonoy did not effect all this” [v. 27]. “For they are a nation which squanders counsel”[v. 28] — they squandered my Torah, which provided them with astute counsel. “They lack the intelligence” [v. 29] to grasp — how one, from the nations, can pursue a thousand of them. “Unless their Almighty dealt them away” [v. 30]. “For their mighty one is not like our Almighty” [v. 31] — everything as I have explained, until the end. But R’ Nechemiah expounds it in reference to the nations. “For those nations squander counsel” [v. 28] as I explained previously, until, “Yet our enemies sit in judgement” [V. 31]. For their grapevine is of the grapevine of Sedom. The nations’ grapevine. And from the fields of Amorah, etc. But they pay no heed, and do not ascribe the greatness to Me. Their grapes are grapes of bitter herbs. This follows what is said, “Were it not for the enemy’s amassed rage” [v. 27] — against Yisroel, to poison and embitter them. Therefore, let them have bitter clusters, to gorge them for their action against my children. Their wine is like caustic serpents’ venom. Ready for them to drink because of their actions against them. Sequestered with me. That cup of which it is said, “For there is a cup in the hand of Adonoy, etc.” At the time that they shall stumble. As it is said, “The foot shall trample it.” For Adonoy shall administer justice for His people. In this usage, כִּי is understood as “for.” And “administer justice” does not denote imposing suffering, but is understood, rather, as “For He shall represent them in their struggle from the clutches of those who dispossess them, when He sees the power surging, etc.” He shall say, ‘Where is their God’? The enemy shall say, ‘Where is the God of Yisroel’? as the villain Titus said when he slashed the Paroches (curtain), as it is said, “When my enemy sees, mortification will blanket her for saying to me, ‘Where is Adonoy your God”’? Now observe! For it is I, etc. The Holy One, may He be blessed, will then unveil His salvation, and say, ‘Now observe! For it is I! I am the One! It is from Me that your ruin emanated, and from Me that your benefaction will come.’ And no one can rescue from My grasp. Can rescue you from the ruin which I shall visit upon you. For I shall lift My hand heavenward. Like “I have raised.” I always rest my Presence in heaven, as rendered by Targum [Onkelos]. Even with a weakling on high against the powerful below, the awesomeness of the higher one overcomes the lower; certainly, when the powerful is on high, and the weakling is below. My hand. The place of My Presence, like “Everyone in his place.” I had the power to punish them, but I said, ‘I shall live forever.’ I do not rush to punish, as I have ample time for the matter, for I shall live forever. During the last generations I can punish them, and it is within My power to punish the living and the dead. A mortal king, who must die, hurries to avenge and punish while he lives — for he or his enemy may die, and he may thus never realize his vengeance against him. I, however, shall live forever. If they die without my punishing them during their lifetime, I shall punish them after death. When I whet My saber to a gleam. In many places אִם is not conditional — ‘When I whet My saber to a gleam, and hold judgement in My grasp,’ everything as I explained above.