בסוריה הפכנו כולנו לרוצחים

זהו פוסט מתוך סדרת כתבות של הבלוגרית והפעילה מרסל שחווארו המתארת את החיים בסוריה בצל העימות הצבאי המתמשך בין כוחות נאמני המשטר לבין המורדים בו.

This post is part of a special series of articles by blogger and activist, Marcell Shehwaro, describing the realities of life in Syria during the ongoing armed conflict between forces loyal to the current regime, and those seeking to oust it.

ביום רגיל לחלוטין, בעוד אני סועדת ארוחת צהרים עם חבר בטורקיה, הרחק מהמולת ההפצצות והמוות, כמעט חנוקה מאשמה על שהרחקתי מעירי ואני נהנית ממותרות כמו חשמל ושירותי תקשורת בעת שחלב גוססת, פתחתי – מכורה לרשתות חברתיות שכמותי – את עמוד הפייסבוק שלי. על הקיר שלי מצאתי הודעה מחבר המקושר למורדים. לשון ההודעה: “מרסל, המחסום בסבע בהראת אינו קיים עוד. הוא נחרב היום בהפצצות. אני יודע עד כמה זה משמעותי עבורך. אני מקווה ש[בניין] חיל האוויר הוא הבא בתור. אולי אז ארגיש משהו דומה למה שאת מרגישה כעת”.

On a very normal day, during lunch with a friend in Turkey, away from the pounding of bombs and death, and close to suffocation with guilt at being away from my city, enjoying luxuries like electricity and communications services while Aleppo is dying, I—being as much of a social media addict as the next person—opened my Facebook page. There, I found a message on my wall from a friend with close ties to the rebels. It read: “Marcell, The security checkpoint at Sabaa Bahrat is no more. It was destroyed in today's bombing. I know this means a lot to you. I hope the air force [building] is next. I might then feel something close to what you are feeling now.”