Up next
Now playing
Nothing is queued after this.
רביעי
ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין׃
וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ׃
וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ׃
The handmaids [then] approached, they, and their children, and prostrated themselves.
Onkelosוּקְרִיבָן לְחֵינָתָא אִנוּן וּבְנֵיהֶן וּסְגִידוּ
Rashi
Rashi · English
ותגש גם־לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו׃
וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃
וַתִּגַּשׁ גַּם־לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃
Leah and her children also approached and prostrated themselves, and finally Yoseif and Rochel approached and prostrated themselves.
Onkelosוּקְרִיבָא אַף לֵאָה וּבְנָהָא וּסְגִידוּ וּבָתַר כֵּן קְרֵיב יוֹסֵף וְרָחֵל וּסְגִידוּ
Rashiנגש יוסף ורחל. בכלן האמהות נגשות לפני הבנים, אבל ברחל, יוסף נגש לפניה, אמר, אמי יפת תואר, שמא יתלה בה עיניו אותו רשע, אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה, מכאן זכה יוסף לברכת עלי עין:
Rashi · EnglishYoseif and Rochel approached In each case the mothers stepped forward ahead of the children, but, in the case of Rochel Yoseif steped forward ahead of her. He thought: “My mother is beautiful, lest that wicked man desire her, I will stand in front of her and prevent him from gazing upon her.” It is from this [incident] that Yoseif merited the [Yaakov’s] blessing of עֲלֵי עָיִן “at the well.”
ויאמר מי לך כל־המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצא־חן בעיני אדני׃
וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל־הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִֽי׃
He [Eisov] said, What do you have to do with that whole camp that approached me? He [Yaakov] said, It was to find favor in the eyes of my master.
Onkelosוַאֲמַר מָן לָךְ כָּל מַשְׁרִיתָא הָדֵין דִּי עֲרָעִית וַאֲמַר לְאַשְׁכָּחָא רַחֲמִין בְּעֵינֵי רִבּוֹנִי
Rashiמי לך כל המחנה. מי כל המחנה אשר פגשתי שהוא שלך, כלומר למה הוא לך. ופשוטו של מקרא על מוליכי המנחה. ומדרשו, כתות של מלאכים פגע, שהיו דוחפין אותו ואת אנשיו, ואומרים להם, של מי אתם, והם אומרים להם של עשו, והן אומרים הכו הכו, ואלו אומרים הניחו, בנו של יצחק הוא, ולא היו משגיחים עליו, בן בנו של אברהם הוא, ולא היו משגיחים עליו, אחיו של יעקב הוא, אומרים להם אם כן משלנו אתם:
Rashi · EnglishWhat do you have to do with that whole camp. [I.e.,] “Who is this entire camp that I have met that is yours”—meaning to say: “What is its purpose to you?” And the simple explanation of the verse is that it is referring to the gift-bearers. The Midrashic explanation, [however], is: He [Eisov] met up with groups of angels that were shoving him and his people and saying to them, “Who are you?” and they responded, “[We belong] to Eisov,” [whereupon the angels] said, “Hit them! Hit them!” [Eisov’s people, then] said, “Release him, He is Yitzchok’s son!” They [the angels] paid no attention to this: “He is Avraham’s grandson!” They [the angels] paid no attention to this. “He is Yaakov’s brother!” [whereupon] they [the angels] responded to them, “If that is so, you are one of ours!”
ויאמר עשו יש־לי רב אחי יהי לך אשר־לך׃
וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ־לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃
Eisov said, I have plenty. My brother, let what you have remain yours.
Onkelosוַאֲמַר עֵשָׂו אִית לִי סַגִּי אָחִי אַצְלַח בְּדִילָךְ
Rashiיהי לך אשר לך. כאן הודה לו על הברכות (ב"ר עח, יא):
Rashi · EnglishLet what you have, remain yours. Here, he conceded the blessings to him.
ויאמר יעקב אל־נא אם־נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על־כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני׃
וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל־נָא אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל־כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵֽנִי׃
Yaakov said, Please, no. If I have found favor in your eyes, take my present from my hand, because I have seen your face [and it was] like seeing the face of a God[ly being]; and you have received me favorably.
Onkelosוַאֲמַר יַעֲקֹב בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָיךְ וּתְקַבֵּל תִּקְרֻבְתִּי מִן יְדִי אֲרֵי עַל כֵּן חֲזִתִּנּוּן לְאַפָּיךְ כְּחֵיזוּ אַפֵּי רַבְרְבַיָּא וְאִתְרְעֵית לִי
Rashiאל נא. אל נא תאמר לי כן: אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו'. כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי, על אשר ראיתי פניך, והן חשובין לי כראיית פני המלאך, שראיתי שר שלך ועוד, על שנתרצית לי למחול על סורחני. ולמה הזכיר לו ראיית המלאך, כדי שיתיירא הימנו, ויאמר, ראה מלאכים וניצול, איני יכול לו מעתה: ותרצני. נתפייסת לי. וכן כל רצון שבמקרא לשון פיוס, אפיצומנ"ט בלע"ז, וכן כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם (ויקרא כב, כ), הקרבנות באות לפייס ולרצות, וכן שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן (משלי י, לב), יודעים לפייס ולרצות:
Rashi · EnglishPlease, no. [Meaning:] do not tell me this. If I have found favor in your eyes take my present from my hand, because I have seen your face, etc. [Meaning:] for it is right and proper for you to accept my gift as a result of my having seen your face which is as esteemed to me as seeing the face of an angel, for I have seen your guardian angel. And another reason [that you should accept my gift], for you have agreed to forgive me for my wrongdoing [i.e., the stealing of the blessings]. Why did he [Yaakov] mention seeing the angel? So that he [Eisov] might fear him and think, “He has seen angels and survived, now, I certainly cannot overcome him.” And you have received me favorably. [Meaning:] you have become reconciled to me. Similarly every term רָצוֹן in Scripture [means] appeasement, apeiement in O.F., as in “It shall not be acceptable for you” [because] sacrifices serve to appease and to conciliate. Similarly, “The lips of the righteous know רָצוֹן,” [meaning:] they know how to appease and conciliate.
קח־נא את־ברכתי אשר הבאת לך כי־חנני אלהים וכי יש־לי־כל ויפצר־בו ויקח׃
קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃
קַח־נָא אֶת־בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּֽי־חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ־לִי־כֹל וַיִּפְצַר־בּוֹ וַיִּקָּֽח׃
Please accept my blessing as it was brought to you, for God has been gracious to me, for I have everything. He thus urged him and he took it.
Onkelosקַבֵּל כְּעַן יָת תִּקְרֻבְתִּי דְּאִתּוֹתִיאַת לָךְ אֲרֵי רַחִים עֲלַי (קֳדָם) יְיָ וַאֲרֵי אִית לִי כֹלָּא וְאַתְקֵף בֵּהּ וְקַבִּיל
Rashiברכתי. מנחתי, מנחה זו הבאה על ראיית פנים, ולפרקים אינה באה אלא לשאילת שלום, וכל ברכה שהיא לראיית פנים, כגון וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה (מלכים־ב יח, לא), דסנחריב, וכן לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכוֹ (שמואל־ב ח, י), דתועי מלך חמת, כולם לשון ברכת שלום הן, שקורין בלע"ז שלודא"ר, אף זו ברכתי, מו"ן שלו"ד: אשר הובאת לך. לא טרחת בה, ואני יגעתי להגיעה עד שבאה לידך (ב"ר עח, יב): חנני. נו"ן ראשונה מודגשת, לפי שהיא משמשת במקום שתי נוני"ן, שהיה לו לומר חננני, שאין חנן בלא שני נוני"ן, והשלישית לשימוש, כמו עשני, זבדני: יש לי כל. כל ספוקי, ועשו דבר בלשון גאוה, יש לי רב, יותר ויותר מכדי צרכי:
Rashi · EnglishMy blessing. [Meaning:] my gift. This kind of a gift, which is brought on the occasion of meeting someone at intervals is meant only as a greeting, as is every blessing given on the occasion of meeting, such as “And Yaakov blessed Pharoah,” and “Make peace with me,” regarding Sancheriv. Similarly, “To greet him and to bless him” concerning Toey, King of Chamas; all these are greetings which are called saluder in O.F. Here, too, בִּרְכָתִי means mon salud [in O.F.]. As it was brought to you. You did not need to exert yourself for it, whereas, I toiled to transport it until it has [finally] come into your hand. Has been gracious. The first נוּ"ן [in the word חַנַּנִי] contains a dagesh because it serves in the place of two נוּנִי"ן, for, grammatically, it should have said חֲנָנַנִי because the root, חָנן, is never without two נוּנִי"ן whereas the third one is a formative letter as in עָשַׂנִי —He made me; זְבָדַנִי —a portion. I have everything. [כֹּל —“everything,” means] all that I need. Whereas, Eisov expressed himself haughtily: “I have plenty,” [meaning] much more than my needs.
ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך׃
וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ׃
וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּֽךָ׃
He [Eisov] said, Go and we will move on, and I will move on with you.
Onkelosוַאֲמַר נִטַל וְנֵהָךְ וְאֵיהַךְ לְקָבְלָךְ
Rashiנסעה. כמו שְׁמָעָה, סְלָחָה, שהוא כמו שמע, סלח, אף כאן נסעה כמו נסע, והנו"ן יסוד בתיבה, ותרגום של אונקלוס טול (נ"א נטל) ונהך, עשו אמר ליעקב נסע מכאן ונלך: ואלכה לנגדך. בשוה לך, טובה זו אעשה לך, שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך, וזהו לנגדך, בשוה לך:
Rashi · EnglishGo. As in שְׁמָעָה, סְלָחָה, which is the same as שְׁמַע [Listen!] סְלַח [Forgive!] Here, too, נִסְעָה is the same as נְסַע, with the נוּ"ן being part of the root of the word. The translation of Onkelos טוּל וּנְהַךְ [also supports this,] i.e., Eisov said to Yaakov, “Let us journey from here and go on!” I will move on with you. [Meaning:] at a pace equal to yours. “This I will do for you that I will extend the time of my travel by traveling slowly, as is your need.” This is the meaning of לְנֶגְדֶךָ —equal to you.
ויאמר אליו אדני ידע כי־הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל־הצאן׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן׃
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּֽי־הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל־הַצֹּֽאן׃
He [Yaakov] said to him, My master knows that the children are delicate, and that the sheep and cattle with me are nursing. If they are driven hard for [even] one day, all the sheep will die.
Onkelosוַאֲמַר לֵהּ רִבּוֹנִי יְדַע אֲרֵי יָנְקַיָּא רַכִּיכִין וְעָנָא וְתוֹרֵי מֵינִקְתָּא עָלָי וּדְחוֹקִנּוּן יוֹמָא חַד וִימוּתוּן כָּל עָנָא
Rashiעלות עלי. הצאן והבקר שהן עלות, מוטלות עלי לנהלן לאט. עלות. מגדלות עולליהן, לשון עוֹלֵל וְיוֹנֵק (איכה ב, יא), עוּל יָמִים (ישעיה סה, כ), שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת (שמואל־א ו, י), ובלע"ז אנפיטי"ש: ודפקום יום אחד. (ואם ידפקום יום אחד) ליגעם בדרך במרוצה, ומתו כל הצאן: ודפקום. כמו קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק (שיר השירים ה, ב), נוקש בדלת:
Rashi · EnglishWith me are nursing. [Meaning:] the sheep and the cattle who are suckling, are my responsibility to drive them slowly. Nursing. [So called because] they raise their young, [עָלוֹת is] from the same root as. עוֹלֵל וְיוֹנֵק —“The young and the sucklings,” [or] עוּל יָמִים —“An infant of only a few days,” [or] שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת —“Two nursing cows.” In O.F. enfanteis. If they are driven hard for [even] one day. Exhausting them by rushing them and thereby causing all the sheep to die. If they are driven. As in “The sound of my beloved is knocking,” [meaning:] knocking at the door.
יעבר־נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר־לפני ולרגל הילדים עד אשר־אבא אל־אדני שעירה׃
יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה׃
יַעֲבָר־נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶֽתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר־לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר־אָבֹא אֶל־אֲדֹנִי שֵׂעִֽירָה׃
Please my master, go on ahead of your servant. I will lead on gently, in my slow pace, according to the pace of the work that is before me, and according to the pace of the children, until I come to my master in Seir.
Onkelosיְעִבַּר כְּעַן רִבּוֹנִי קֳדָם עַבְדֵּהּ וַאֲנָא אֱדַבֵּר בְּנִיחַ לְרֶגֶל עוֹבַדְתָּא דִּי קֳדָמַי וּלְרֶגֶל יָנְקַיָּא עַד דִּי אֵעוֹל לְוַת רִבּוֹנִי לְשֵׂעִיר
Rashiיעבר נא אדני. אל תאריך ימי הליכתך, עבור כפי דרכך, ואף אם תתרחק: אתנהלה. אתנהל, ה"א יתירה, כמו אֵרֲדָה, אשמעה: לאטי. לאט שלי, לשון נחת כמו הַהוֹלְכִים לְאַט (ישעיה ח, ו), לְאַט לִי לַנַּעַר (שמואל־ב יח, ה). לאטי, הלמ"ד מן היסוד ואינה משמשת, אתנהל נחת שלי: לרגל המלאכה. לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך: ולרגל הילדים. לפי רגליהם שהם יכולים לילך: עד אשר אבא אל אדני שעירה. הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות, ואמר עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, אמר, אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך, ואימתי ילך, בימי המשיח (ב"ר עח, יד), שנאמר וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׁו (עובדיה א, כא). ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים:
Rashi · EnglishPlease go on ahead, my master. [I.e.,] please do not extend the length of your trip. Pass on at your normal pace, though you will thereby distance yourself. Lead on gently. [The same as] אֶתְנַהֵל, the הֵ"א being extra, as in אֵרְדָה —[the same as אֵרֵד] [or] אֶשְׁמְעָה —[the same as אֶשְׁמַע]. In my slow pace. [Meaning:] my slowness. [לְאַט] meaning slowly, calmly, [as in] “That go softly” [or] “Be gentle for me with the young one.” In my slow pace. The letter למ"ד is part of the root and is not a prefix [אֶתְנַהַלָה לְאִטִי means] according to my slowness. According to the pace of the work. According to the requirement of the pace of the feet of the work [flocks] that I have the responsibility of leading. And according to the pace of the children. [Meaning:] according to their feet [pace] that they are capable of traveling. Until I come to my master in Seir. He [Yaakov] set a greater distance [for his meeting Eisov], for he intended to go only until Sukkos. He thought: “If he intends to harm me, let him wait until I come to him.” And, therefore, he did not go [to Seir]. When will he [eventually] go? In the days of the Moshiach, as it is said: “And deliverers will go up to Mount Zion to judge Mount Eisov.” There are many Midrashic explanations to this narrative.
ויאמר עשו אציגה־נא עמך מן־העם אשר אתי ויאמר למה זה אמצא־חן בעיני אדני׃
וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּֽיגָה־נָּא עִמְּךָ מִן־הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִֽי׃
Eisov said, Let me leave with you some of the people that are with me. He [Yaakov] said, What for? Let me find favor in the eyes of my master.
Onkelosוַאֲמַר עֵשָׂו אֶשְׁבּוֹק כְּעַן עִמָּךְ מִן עַמָּא דְּעִמִּי וַאֲמַר לְמָא דְנַן אַשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינֵי רִבּוֹנִי
Rashiויאמר למה זה. תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה: אמצא חן בעיני אדני. ולא תשלם לי עתה שום גמול:
Rashi · EnglishHe [Yaakov] said, “what for”— Do you do this favor for me for which I have no need. Let me find favor in the eyes of my master. And do not reward me now in any manner.
וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה׃
וַיָּשָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה׃
וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִֽירָה׃
On that day Eisov returned on his way—going to Seir.
Onkelosוְתַב בְּיוֹמָא הַהוּא עֵשָׂו לְאָרְחֵהּ לְשֵׂעִיר
Rashiוישב ביום ההוא עשו לדרכו. עשו לבדו, וד' מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד (ב"ר עח, טו), והיכן פרע להם הקב"ה בימי דוד, שנאמר כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים (שמואל־א ל, יז.):
Rashi · EnglishOn that day Eisov returned on his way. Eisov alone [returned] whereas, the four hundred men that had gone with him slipped away from him, one by one. Where did God reward them [for this]? In the days of Dovid, as it is said, “Except for four hundred young men who rode upon the camels.”
ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על־כן קרא שם־המקום סכות׃ (ס)
וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת׃ (ס)
וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם סֻכּֽוֹת׃ (ס)
Yaakov traveled to Sukkos and built himself a house, and for his livestock he made shelters. He therefore named the place Sukkos.
Onkelosוְיַעֲקֹב נְטַל לְסֻכּוֹת וּבְנָא לֵהּ בֵּיתָא וְלִבְעִירֵהּ עֲבַד מְטַלָּן עַל כֵּן קְרָא שְׁמָא דְאַתְרָא סֻכּוֹת
Rashiויבן לו בית. שהה שם י"ח חדש, קיץ וחורף וקיץ, סכות קיץ, בית חורף, סכות קיץ (מגילה יז.):
Rashi · EnglishAnd built himself a house. He stayed there eighteen months; a summer, a winter, and [another] summer. [The first mention of] סֻכּוֹת [booths] is [one] summer. [The mention of] בַּיִת [house] is a winter. [The second mention of] סֻכּוֹת is [another] summer.
ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את־פני העיר׃
וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת־פְּנֵי הָעִֽיר׃
Yaakov arrived safely at the city of Shechem, which is in the Land of Canaan, when he came from Padan Aram. He encamped before the city.
Onkelosוַאֲתָא יַעֲקֹב שְׁלִים קַרְתָּא דִּשְׁכֶם דִּי בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן בְּמֵיתֵהּ מִפַּדַּן דַּאֲרָם וּשְׁרָא לָקֳבֵל (אַפֵּי) קַרְתָּא
Rashiשלם. שלם בגופו, שנתרפא מצלעתו, שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון, שלם בתורתו (שבת לג:), שלא שכח תלמודו בבית לבן: עיר שכם. כמו לעיר, וכמוהו עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם (רות א, יט): בבאו מפדן ארם. כאדם האומר לחבירו, יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם, אף כאן ויבא שלם מפדן ארם, מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך: ויחן את פני העיר. ערב שבת היה, בשאלתות דרב אחאי:
Rashi · EnglishSafely. Safe [whole] in body, for he was healed from his lameness. Safe [whole] in his possessions for he was not lacking anything despite all of that gift [that was given to Eisov]. Safe [whole] in his Torah [knowledge], for he did not forget his learning at Lavan’s house. At the city of Shechem. [עִיר] is the same as לָעִיר —to the city. Similarly: “Until they came [to] Beis Lechem.” When he came from Padan Aram. Just as a person would tell another, “So and so has escaped from the lions’ teeth and has returned safely.” Here, too, he returned safely from Padan Aram. [Meaning:] from Lavan and Eisov who had confronted him on his way [back].
ויקן את־חלקת השדה אשר נטה־שם אהלו מיד בני־חמור אבי שכם במאה קשיטה׃
וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃
וַיִּקֶן אֶת־חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָֽטָה־שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵֽי־חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָֽה׃
He bought the part of the field where he had spread his tent, from the sons of Chamor, father of Shechem, for one hundred kesitahs.
Onkelosוּזְבַן יָת אַחֲסָנַת חַקְלָא דִּי פְרַס תַּמָּן מַשְׁכְּנֵהּ מִידָא דִּבְנֵי חֲמוֹר אֲבוּהִי דִּשְׁכֶם בְּמֵאָה חוּרְפָן
Rashiקשיטה. מעה. אמר רבי עקיבא, כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה, קשיטה. (ותרגומו חורפן טובים, חריפים בכל מקום, כגון עֹבֵר לַסֹּחֵר):
Rashi · EnglishKesitah. [A coin called a] mo’oh. R. Akiva said: “When I journeyed to the port cities [I noted that] they referred to a mo’oh as kesitah.” (Onkelos renders it חוּרְפָן —good ones, i.e., that are negotiable everywhere; the same as עוֹבֵר לַסּוֹחֵר —negotiable currency.)
ויצב־שם מזבח ויקרא־לו אל אלהי ישראל׃ (ס)
וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
וַיַּצֶּב־שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא־לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
He erected an altar there and called it the Almighty is God of Yisrael.
Onkelosוַאֲקֵם תַּמָּן מַדְבְּחָא וּפְלַח עֲלוֹהִי קֳדָם אֵל אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל
Rashiויקרא לו אל אלהי ישראל. לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר, מי שהוא אל, הוא הקב"ה, הוא לאלהים לי, ששמי ישראל, וכן מצינו במשה, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי (שמות יז, טו), לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקדוש ברוך הוא, ה' הוא נסי. ורבותינו דרשו (מגילה יח.), שהקדוש ברוך הוא קראו ליעקב אל, ודברי תורה כְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני לישב פשוטו של מקרא באתי:
Rashi · EnglishAnd called it, “the Almighty is God of Yisrael.” Not that the altar was called “God of Israel,” but, rather, since God had been with him and had saved him, he gave the altar a name reminiscent of the miracle so that the praise of God be recalled by calling [the altar] by [this] name. I.e., “He Who is Almighty, God, He is God to me, whose name is Yisrael.” We find something similar concerning Moshe: “And he called its name ה' נִסִי .” Not that the altar was called God, but, rather, reminiscent of the miracle he named the altar to recall the praise of God, i.e., “God is my miracle.” Our Sages interpret it that it was God who called Yaakov— אֵל. The words of the Torah are as a hammer that splinters stone [in that] they can be divided into many interpretations. But, I intend only to give the plain explanation of Scripture.