Онкелосוְקָרִיב יָת מִנְחָתָא וּמְלָא יְדֵהּ מִנַהּ וְאַסֵק עַל מַדְבְּחָא בַּר מֵעֲלַת צַפְרָא

Рашиוימלא כפו. היא קמיצה: מלבד עלת הבקר. כל אלה עשה אחר עולת התמיד:

Раши · английскийHe filled his palm from it. This is the קְמִיצָה [= separating the fistful]. Aside from the burnt-offering. All these he did after the daily burnt-offering.

Онкелосוּנְכֵס יָת תּוֹרָא וְיָת דִכְרָא נִכְסַת קוּדְשַׁיָא דִי לְעַמָא וְאַמְטִיאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן יָת דְמָא לֵהּ וּזְרָקֵהּ עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר

Раши

Раши · английский

Онкелосוְיָת תַּרְבַּיָא מִן תּוֹרָא וּמִן דִכְרָא אֲלִיתָא וְחָפֵי גַוָא וְכָלְיֵתָא וַחֲצַר כַּבְדָא

Рашиוהמכסה. חלב המכסה את הקרב:

Раши · английскийThe covering, [that is,] the fat covering the innards.

Онкелосוְשַׁוִיאוּ יָת תַּרְבַּיָא עַל חֶדְוָתָא וְאַסֵק תַּרְבַּיָא לְמַדְבְּחָא

Рашиוישימו את החלבים על החזות. לאחר התנופה נתנן כהן המניף לכהן אחר להקטירם, נמצאו העליונים למטה (מנחות סב.):

Раши · английскийThey put the fats on top of the breasts, after the “waving” the kohein [who did] the waving gave them to another kohein to burn them; [thus that which] was above was [now] below.

Онкелосוְיָת חֶדְוָתָא וְיָת שׁוֹקָא דְיַמִינָא אֲרֵים אַהֲרֹן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ כְּמָא דִי פַקִיד מֹשֶׁה

Раши

Раши · английский

Онкелосוַאֲרֵם אַהֲרֹן יָת יְדוֹהִי עַל עַמָא וּבָרֵכִנוּן וּנְחַת מִלְמֶעְבַּד חַטָאתָא וַעֲלָתָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא

Рашиויברכם. ברכת כהנים, יברכך, יאר, ישא: וירד. מעל המזבח:

Раши · английскийAnd he blessed them [with the blessing of] Birkas Kohanim — May [He] bless you, May [He] cause [His Face] to shine, May [He] lift up. He descended from the altar.

Онкелосוְעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא וּנְפָקוּ וּבָרִיכוּ יָת עַמָא וְאִתְגְלִי יְקָרָא דַיְיָ לְכָל עַמָא

Рашиויבא משה ואהרן וגו'. למה נכנסו, מצאתי בפרשת מלואים בברייתא הנוספת על תורת כהנים שלנו, למה נכנס משה עם אהרן, ללמדו על מעשה הקטרת, או לא נכנס אלא לדבר אחר, הריני דן ירידה וביאה טעונות ברכה, מה ירידה מעין עבודה, אף ביאה מעין עבודה, הא למדת למה נכנס משה עם אהרן למדו על מעשה הקטרת. דבר אחר כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים, ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואומר, יודע אני שכעס הקב"ה עלי, ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל, אמר לו למשה משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי, מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל: ויצאו ויברכו את העם. אמרו וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ (תהלים צ, יז), יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. לפי שכל ז' ימי המלואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו, ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה, משה רבינו כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל, לכך אמר להם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם, ותדעו שהמקום בחר בו:

Раши · английскийMoshe and Aharon went [in]to, etc. Why did they enter? I found in the section of Millu’im, in the added בָּרַיְיתָא to our Toras Kohanim: Why did Moshe enter with Aharon? To teach him the ritual of the incense, or perhaps he entered for some other purpose? I can argue [as follows]: Descending and entering require a blessing, just as descending is similar to the [Temple] service, so entering is similar to the [Temple] service. Therefore you have learnt: Why did Moshe enter with Aharon? To teach him the ritual of the incense. Another interpretation: When Aharon saw that they offered all the sacrifices, and all the rituals had been performed, and [still] the Shechinoh did not descend for Israel, he was pained, and thought, “I know that God is angry with me and [it is] because of me that the Shechinoh did not descend for Israel”! He said to Moshe: “My brother Moshe, is this [what] you did to me, that I entered and was shamed”? Moshe immediately entered with him, and they begged for mercy, and the Shechinoh descended for Israel. They went outside and blessed the people. They said: “’May the pleasantness of Adonoy our God be upon us.’ May it be [His] Will that the Shechinoh should rest on the work of your hands.” Because all seven days of the installation [during which time] Moshe set up the Tabernacle and served in it [as a kohein], and took it down every day — the Shechinoh did not rest on it, and Israel were ashamed, saying to Moshe: “Our master Moshe! All the trouble we went to [in order] that the Shechinoh should rest among us, and that we should know that we have achieved atonement for the sin of the [Golden] Calf. Therefore he said to them: “This is what Adonoy commanded you to do and the glory of Adonoy will appear to you. My brother Aharon is worthy and [even] more important that I, for by means of his sacrifices and his service the Shechinoh will rest among you, and you will know that the Omnipresent chose him.