Онкелосכָּל בּוּכְרָא דִי יִתְיְלִיד בְּתוֹרָךְ וּבְעָנָךְ דִכְרִין תַּקְדֵשׁ קָדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תִפְלַח בְּבוּכְרָא דְתוֹרָךְ וְלָא תֵגוֹז בּוּכְרָא דְעָנָךְ

Рашиכל הבכור וגו' תקדיש. ובמקום אחר הוא אומר לא יקדיש, שנאמר אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה' וגו' (ויקרא כז, כו), הא כיצד, אינו מקדישו לקרבן אחר וכאן למד שמצוה לומר הרי אתה קדוש לבכורה. דבר אחר, א"א לומר תקדיש שכבר נאמר לא יקדיש, וא"א לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש, הא כיצד, מקדישו אתה הקדש עִלּוּי, ונותן להקדש כפי טובת הנאה שבו (ערכין כט.): לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז וגו'. אף החילוף למדו רבותינו שאסור (חולין קלז.), אלא שדבר הכתוב בהווה:

Раши · английскийEvery firstborn . . . you must consecrate. Elsewhere it is said that one should not consecrate him. How is this resolved? He may not consecrate him as a different sacrifice. Here, however, it teaches that it is a mitzvah to declare ‘You are hereby consecrated as a firstborn.’ Another interpretation. One cannot say “You must consecrate”! since it has already been said. “Do not consecrate”! And one cannot say “Do not consecrate”! since it has already been said, “You must consecrate”! How is this resolved? You may consecrate it whereby its monetary value becomes sacred, then donate, to the sacred hekdesh domain, the value of its beneficiary payment. You may not work with your first-born ox, or shear, etc. The converse, as well, is prohibited by Rabbinic derivation, but Scripture depicts what is commonly practiced.

Онкелосקֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ תֵּיכְלִנֵהּ שַׁתָּא בְשַׁתָּא בְּאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אַתְּ וֶאֱנַשׁ בֵּיתָךְ

Рашиלפני ה' אלהיך תאכלנו. לכהן הוא אומר, שכבר מצינו שהוא ממתנות כהונה אחד תם ואחד בעל מום, שנאמר וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ וגו' (במדבר יח, יח — בכורות כח.): שנה בשנה. מכאן שאין משהין אותו יותר על שנתו, יכול יהא פסול משעברה שנתו, כבר הוקש למעשר, שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך (לעיל יד, כג), מה מעשר שני אינו נפסל מִשָּׁנָה לחברתה, אף בכור אינו נפסל, אלא שמצוה תוך שנתו: שנה בשנה. אם שחטו בסוף שנתו, אוכלו אותו היום ויום אחד משנה אחרת, למד שנאכל לשני ימים ולילה אחד (שם כז: — ספרי קכה):

Раши · английскийBefore Adonoy your God, you must eat it. This is addressed to the kohein, as we already find that this is one of the priestly gifts, whether sound or blemished, as it is said, “Their flesh shall be yours, etc.” Each year. This teaches that it should not be detained for more than a year. Perhaps it becomes disqualified once the year had passed? It has already been compared to the tithe, as it is said, “You must eat, before Adonoy your God, etc., the tithe of your grain, wine, and oil, and the first-born of your cattle and flocks.” Just as the second tithe is not disqualified from one year to the next, so is the first-born not disqualified. Rather, it is a mitzvah within the year. Each year [lit. year by year]. If it was slaughtered at the end of the year, it may be eaten that day, and another day into the following year. This teaches that it may be eaten for two days and a night.

Онкелосוַאֲרֵי יְהֵי בֵהּ מוּמָא חֲגִיר אוֹ עֲוִיר כֹּל מוּם בִּישׁ לָא תִכְּסִנֵהּ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ

Рашиמום. כלל: פסח או עור. פרט: כל מום רע. חזר וכלל, מה הפרט מפורש מום הגלוי ואינו חוזר, אף כל מום שבגלוי ואינו חוזר:

Раши · английскийA blemish. This is a general statement. If it is crippled or blind. This is specific. Any severe blemish. This returns to the general. Just as the specific statement refers explicitly to a visible permanent blemish, so must every disqualifying blemish be visible and permanent.

Онкелосבְּקִרְוָיךְ תֵּיכְלִנֵהּ מְסָאָבָא וְדַכְיָא כַּחֲדָא כִּבְסַר טַבְיָא וְאַיְלָא

Раши

Раши · английский

Онкелосלְחוֹד יָת דְמֵהּ לָא תֵיכוּל עַל אַרְעָא תִשְׁדִנֵהּ כְּמַיָא

Рашиרק את דמו לא תאכל. שלא תאמר הואיל וכולו היתר הבא מכלל איסור הוא, שהרי קדוש, ונשחט בחוץ בלא פדיון ונאכל, יכול יהא אף הדם מותר, תלמוד לומר רק את דמו לא תאכל:

Раши · английскийOnly, do not eat its blood. In order that you do not say that, as the entire animal is permitted by exemption from a generally prohibited category — since it is sacred, yet may be slaughtered outside the sanctuary without redemption and eaten — then perhaps even its blood is permitted. The Torah therefore teaches “Only do not eat its blood.”