Онкелосעַשְׂרָא תְעַשַׂר יָת כָּל עֲלָלַת זַרְעָךְ דְיִפּוֹק חַקְלָא שַׁתָּא בְשַׁתָּא

Рашиלא תבשל גדי וגו' עשר תעשר. מה ענין זה אצל זה, אמר להם הקב"ה לישראל, אל תגרמו לי לבשל גדיים של תבואה עד שהן במעי אמותיהן, שאם אין אתם מעשרים מעשרות כראוי, כשהוא סמוך להתבשל אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן, שנאמר וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה (מלכים־ב יט, כו), וכן לענין בכורים: שנה שנה. מכאן שאין מעשרין מן החדש על הישן (ספרי קה):

Раши · английскийDo not cook a kid, etc. You must surely tithe. What is the relationship between the two subjects? The Holy One, may He be blessed, said to Yisroel, ‘Do not cause Me to cook the young shoots of your crops while still in their mothers’ innards, for, if you do not tithe properly, just before their ripening I shall summon the east wind and batter them, as it is said, “battered before becoming standing grain.” Similarly, with regard to the bikurim-gift. On a yearly basis. From here it is derived that one may not use the new crop as tithe for the old.

Онкелосוְתֵיכוּל קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּהּ תַּמָן מַעְשַׂר עִבוּרָךְ חַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ וּבְכוֹרֵי תוֹרָךְ וְעָנָךְ בְּדִיל דְתֵילַף לְמִדְחַל קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ כָּל יוֹמַיָא

Рашиואכלת וגו'. זה מעשר שני, שכבר למדנו ליתן מעשר ראשון ללוים, שנאמר כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר יח, כו), ונתן להם רשות לאכלו בכל מקום, שנאמר וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם (שם לא), על כרחך זה מעשר אחר הוא:

Раши · английскийYou shall eat, etc. This refers to the second tithe, for we have already been taught to give the first tithe to the Levites, as it is said, “When you receive, from the Israelites, etc.” And they are permitted to eat it anywhere, as it is said, “You may eat it anywhere.” Obviously, then, this refers to a different tithe.

Онкелосוַאֲרֵי יִסְגֵי מִנָךְ אָרְחָא אֲרֵי לָא תִכּוּל לְמִטְלֵהּ אֲרֵי יִתְרָחַק מִנָךְ אַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּהּ תַּמָן אֲרֵי יְבָרֵכִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ

Рашиכי יברכך. שתהא התבואה מרובה לשאת:

Раши · английскийFor . . . has blessed you. So that the grain is too abundant to carry.

Онкелосוְתִתֵּן בְּכַסְפָּא וּתְצוּר כַּסְפָּא בִּידָךְ וּתְהַךְ לְאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ בֵּהּ

Раши

Раши · английский

Онкелосוְתִתֵּן כַּסְפָּא בְּכֹל דִי יִתִּרְעֵי נַפְשָׁךְ בְּתוֹרֵי וּבְעָנָא וּבַחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק וּבְכֹל דִי תִשְׁאֲלִנָךְ נַפְשָׁךְ וְתֵיכוּל תַּמָן קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ וְתֶחֱדֵי אַתְּ וֶאֱנַשׁ בֵּיתָךְ

Рашиבכל אשר תאוה נפשך. כלל: בבקר ובצאן וביין ובשכר. פרט: ובכל אשר תשאלך נפשך. חזר וכלל, מה הפרט מפורש ולד, ולדות הארץ, וראוי למאכל אדם וכו' (עירובין כז:):

Раши · английскийFor anything you desire. This is a general statement. For cattle, flocks, wine, intoxicating liquor. This is specific. And for anything that you wish. This is a return to the general. Just as the specific statement refers explicitly to the earth’s progeny which is suitable for human consumption, etc.

Онкелосוְלֵוָאָה דִי בְקִרְוָיךְ לָא תִשְׁבְּקִנֵהּ אֲרֵי לֵית לֵהּ חֳלָק וְאַחֲסָנָא עִמָךְ

Рашиוהלוי וגו' לא תעזבנו. מליתן לו מעשר ראשון: כי אין לו חלק ונחלה עמך. יצאו לקט שכחה ופאה והפקר, שאף הוא יש לו חלק עמך בהן כמוך, ואינן חייבין במעשר:

Раши · английскийAnd the Levite, etc., you must not abandon. By neglecting to give him the first tithe. Since he has no portion or inheritance with you. This excludes the gleaning, forgotten sheaves, and edge of the field gifts, and abandoned produce, since his share in them is equivalent to yours. Hence, they are exempt from tithing.

Онкелосמִסוֹף תְּלַת שְׁנִין תַּפֵק יָת כָּל מַעְשַׂר עֲלַלְתָּךְ בְּשַׁתָּא הַהִיא וְתַצְנַע בְּקִרְוָיךְ

Рашиמקצה שלש שנים. בא ולמד, שאם השהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה לשמטה, שיבערם מן הבית בשלישית:

Раши · английскийAt the end of three years. This comes to teach that if one withheld his tithes during the first and second years of the shmittah-cycle, he must divest his home of them during the third year.

Онкелосוְיֵיתֵי לֵוָאָה אֲרֵי לֵית לֵהּ חֳלָק וְאַחֲסָנָא עִמָךְ וְגִיוֹרָא וְיִתַּמָא וְאַרְמְלָא דִי בְקִרְוָיךְ וְיֵיכְלוּן וְיִשְׂבְּעוּן בְּדִיל דִי יְבָרֵכִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל עוֹבָדֵי יְדָךְ דִי תַעְבֵּד

Рашиובא הלוי. ויטול מעשר ראשון: והגר והיתום. ויטלו מעשר שני שהוא של עני של שנה זו, ולא תאכלנו אתה בירושלים כדרך שנזקקת לאכול מעשר שני של שתי שנים: ואכלו ושבעו. תן להם כדי שבען, מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן וכו', ואתה מוליך לירושלים מעשר של שנה ראשונה ושנייה שֶׁהִשְׁהֵיתָ, וּמִתְוַדֶּה בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו, יג), כמו שמפורש בכי תכלה לעשר (שם יב):

Раши · английскийThe Levite shall come. And take the first tithe. And the proselyte and the orphan. They take the second tithe, which belongs to the indigent this year. You are not required to eat it in Jerusalem, the way you are required to eat the second tithe during the first two years. Let them eat their fill. Give them enough to satiate them. From here we derive, “One may not give the indigent in the threshing area less than, etc.” You must bring to Jerusalem the first and second year’s tithes which you withheld, and confess, ‘I have divested my home of the sacred produce’ as specified in “When you have finished tithing.”