Онкелосוּמַלִיל יְיָ עִם מֹשֶׁה בְּטּוּרָא דְסִינַי לְמֵימָר

Рашиבהר סיני. מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה (ופרטותיה) ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בת"כ (פרשתא א, א). ונראה לי שכך פירושה, לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב:

Раши · английскийOn Mount Sinai. What has the matter of the Sabbatical year [to do] with Mount Sinai? Were not all the mitzvos said at Sinai? Rather, [this come to teach that] just as shemittoh its general rules, details, and specifications were said at Sinai, so [too] all of them (the mitzvos) [including] their general rules and specifications. were said at Sinai, So is it taught in Toras Kohanim. And it seems to me that such is its explanation: Since we do not find that land shemittoh was repeated at the Plains of Moab in Sefer Devorim, we have learned that its general rules and its details — all of them — were said at Sinai. And the verse comes [to] teach [us] here that every utterance which was prophetically said to Moshe, that all of them were from Sinai — their general rules and their specifications — and they were repeated at the Plains of Moab.

Онкелосמַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרֵי תֵעַלוּן לְאַרְעָא דִי אֲנָא יָהֵב לְכוֹן וְתַשְּׁמֵט אַרְעָא שְׁמִטְתָא קֳדָם יְיָ

Рашиשבת לה'. לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית:

Раши · английскийA Shabbos for Adonoy, for God’s sake, as it was said regarding the Shabbos of creation

Онкелосשִׁית שְׁנִין תִּזְרַע חַקְלָךְ וְשִׁית שְׁנִין תִכְסַח כַּרְמָךְ וְתִכְנוֹשׁ יָת עֲלַלְתָּהּ

Раши

Раши · английский

Онкелосוּבְשַׁתָּא שְׁבִיעֲתָא נְיַח שְׁמִטְתָא יְהֵי לְאַרְעָא דְתַשְׁמֵט קֳדָם יְיָ חַקְלָךְ לָא תִזְרַע וְכַרְמָךְ לָא תִכְסָח

Рашиיהיה לארץ. לשדות ולכרמים: לא תזמור. שקוצצין זמורותיה, ותרגומו לָא תִכְסָח, ודומה לו קוֹצִים כְּסוּחִים (ישעיה לג, יב), שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה (תהלים פ, יז):

Раши · английскийShall be [a Shabbos of rest] for the land, for the fields and vineyards. You shall not prune. [That is,] that they cut off its branches; and its Targum is: “you shall not cut off,” and similar to it is “as thorns cut off,” “it is burnt with fire, it is cut down.”

Онкелосיָת כַּתֵּי דַחֲצָדָךְ לָא תֶחֱצַד וְיָת עִנְבֵי שִׁבְקָךְ לָא תִקְטוֹף שְׁנַת שְׁמִטְתָא יְהֵי לְאַרְעָא

Рашиאת ספיח קצירך. אפילו לא זרעתה, והיא צמחה מן הזרע שנפל בה בעת הקציר, הוא קרוי ספיח: לא תקצור. להיות מחזיק בו כשאר קציר אלא הפקר יהיה לכל: נזירך. שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם: לא תבצר. אותם אינך בוצר, אלא מן המופקר:

Раши · английскийCrops which grew on their own, even if you did not sow [them], [but they] sprouted from the seed which falls on it [= the land] at the time of reaping, and that is called סָפִיחַ . You shall not reap, [in order] to retain it with the rest of the harvest, but it should be ownerless — free to all. Your untended vines, which you have kept secluded and from which you have kept people away, and you have not declared ownerless. You shall not gather — those you may not gather, but from [that which is] ownerless, [you may gather].

Онкелосוּתְהֵי שְׁמִטַת אַרְעָא לְכוֹן לְמֵיכַל לָךְ וּלְעַבְדָךְ וּלְאַמְתָךְ וְלַאֲגִירָךְ וּלְתוֹתָבָךְ דְדָיְרִין עִמָךְ

Рашиוהיתה שבת הארץ וגו'. אע"פ שאסרתים עליך לא באכילה ולא בהנאה אסרתים אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית אלא הכל יהיו שוים בה אתה ושכירך ותושבך: שבת הארץ לכם לאכלה. מן הַשְּׁבוּת אתה אוכל, ואי אתה אוכל מן השמור (ת"כ פרק א, ג): לך ולעבדך ולאמתך. לפי שנאמר וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ (שמות כג, יא), יכול יהיו אסורים באכילה לעשירים, תלמוד לומר לך ולעבדך ולאמתך, הרי בעלים ועבדים ושפחות אמורים כאן (ת"כ שם ו): ולשכירך ולתושבך. אף הגוים (שם ז):

Раши · английскийThe land’s Shabbos[-year] shall be etc. Even though I forbade it for you, I did not forbid it for eating or deriving benefit, but [rather] that you shall not treat it as an owner [does], but all shall be equal in it, you and your hired hand and your resident sojourner. The land’s Shabbos for you . . . for food. From that which has been “rested” [= declared ownerless] you may eat, [but] you may not eat from that which is kept. For you, your servant and your maidservant. Since it is said, “and let the needy among your people eat it,” perhaps they [= the crops] should be forbidden to be eaten by the wealthy? The verse says: “for you, your servant and your maidservant” — behold, the owners, the slaves and maidservants [are all] mentioned here. For your hired hand and your resident sojourner — even the non-Jews.

Онкелосוְלִבְעִירָךְ וּלְחַיְתָא דִי בְאַרְעָךְ תְּהֵי כָל עֲלַלְתַּהּ לְמֵיכָל

Рашиולבהמתך ולחיה. אם חיה אוכלת, בהמה לא כל שכן, שמזונותיה עליך, מה תלמוד לומר ולבהמתך, מקיש בהמה לחיה, כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית, כָּלָה לחיה מן השדה כַּלֵּה לבהמתך מן הבית (ת"כ. שם ח. — תענית ו:):

Раши · английский[Also] for your domesticated animals and for the [wild] beasts. If a [wild] beast may eat, certainly a domesticated animal, since your are obligated to feed it. Why does the verse say: “and for your domesticated animals”? It compares a domesticated animal to a [wild] beast: As long as a beast can eat from the field, [you may] feed your domesticated animal from [produce stored] in the house; [when the produce] is gone from the field, put at an end (that stored) for your domesticated animal [removing it] from the house.

Онкелосוְתִמְנֵי לָךְ שְׁבַע שְׁמִיטִין דִשְׁנִין שְׁבַע שְׁנִין שְׁבַע זִמְנִין וִיהוֹן לָךְ יוֹמֵי שְּׁבַע שְׁמִטִין דִשְׁנִין אַרְבְּעִין וְתֵשַׁע שְׁנִין

Рашиשבתת שנים. שמטות שנים, יכול יעשה שבע שנים רצופות שמטה ויעשה יובל אחריהם, תלמוד לומר שבע שנים שבע פעמים, הוי אומר כל שמטה ושמטה בזמנה (ת"כ פרשתא ב, א): והיו לך ימי שבע וגו'. מגיד לך שאף על פי שלא עשית שמטות עשה יובל לסוף מ"ט שנה. ופשוטו של מקרא יעלה לך חשבון שנות השמטות למספר מ"ט:

Раши · английскийSabbatical years, seven sabbatical-periods of years. Perhaps he shall declare seven consecutive years [as] sabbatical years, and declare the jubilee after them? The verse says: Seven years seven times — say: each shemittoh [comes] in its time. And it shall be for you the days of the seven [sabbaths of years], etc. [This verse] tells you that even if you did not declare sabbatical years, declare the jubilee at the end of forty-nine years. And the plain sense of the verse is: Let the count of sabbatical cycles add up to the number forty-nine.

Онкелосוְתַעֲבַר שׁוֹפָר יַבָּבָא בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה בְּעַשְׂרָא לְיַרְחָא בְּיוֹמָא דְכִפּוּרַיָא תַּעַבְרוּן שׁוֹפָרָא בְּכָל אַרְעֲכוֹן

Рашиוהעברת. לשון וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה (שמות לו, ו), לשון הכרזה (ר"ה לד.): ביום הכפורים. ממשמע שנאמר ביום הכפורים, איני יודע שהוא בעשור לחדש, אם כן למה נאמר בעשור לחדש, אלא לומר לך, תקיעת עשור לחדש דוחה שבת בכל ארצכם, ואין תקיעת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם, אלא בבית דין בלבד (ת"כ שם ה):

Раши · английскийYou shall make a proclamation, an expression [similar to that of] “they proclaimed throughout the encampment,” an expression of “proclaiming.” On Yom Kippur, since it is said, “on Yom Kippur,” do I not know that it is on the tenth of the month? If so, why was it said, On the tenth day of the seventh month? Rather, to tell you [that] blowing [the shofor] on the tenth of the month supersedes the Shabbos in all your land, [but] the blowing [of the shofor] of Rosh Hashanah does not supersede the Shabbos in all your land, but [only] at the Beis Din alone.

Онкелосוּתְקַדְשׁוּן יָת שְׁנַת חַמְשִׁין שְׁנִין וְתַקְרוּן חֵרוּתָא בְּאַרְעָא לְכָל יָתְבָהָא יוֹבֵלָא הִיא תְּהֵי לְכוֹן וּתְתוּבוּן גְבַר לְאַחֲסַנְתֵּהּ וּגְבַר לְזַרְעִיתֵהּ תְּתוּבוּן

Рашиוקדשתם. (ת"כ פרק ב, א) בכניסתה מקדשין אותה בבית דין, ואומרים מקודשת השנה (ר"ה ח:): וקראתם דרור. לעבדים, בין נרצע, בין שלא כָּלוּ לו שש שנים משנמכר, אמר ר' יהודה, מהו לשון דרור, כמדייר בי דיירא וכו' (ראש השנה ט:), שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים: יובל הוא. שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה, ומה שמה, יובל שמה, על שם תקיעת שופר: ושבתם איש אל אחזתו. שהשדות חוזרות לבעליהן: ואיש אל משפחתו תשבו. לרבות את הנרצע (קידושין טו.):

Раши · английскийYou shall sanctify, when [the jubilee] begins they sanctify it in Beis Din, and say: “The year is sanctified.” And proclaim freedom to slaves, whether [one whose ear has been] pierced or whether [one who] has not completed six years [of servitude], since he was sold. R. Yehudoh said: What [does the] expression deror [mean]? As one [= a free man] who dwells at an inn, etc. who may dwell wherever he wishes, and is not under the control of others. It shall be a jubilee. This year is separate from the other years in being given a special name for it alone, and what is its name? Its name is “jubilee,” referring to the blowing of the shofor. Each man shall return to his ancestral land, [because] the fields return to their [original] owners. And each man shall return to his family, to include one who[se ear has been] pierced.

Онкелосיוֹבֵלָא הִיא שְׁנַת חַמְשִׁין שְׁנִין תְּהֵי לְכוֹן לָא תִזְרְעוּן וְלָא תַחְצְדוּן יַת כַּתָּהָא וְלָא תִקְטְפוּן יַת שִׁבְקָהָא

Рашиיובל הוא שנת החמשים שנה. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר וקדשתם וגו', כדאיתא בראש השנה (ח:), ובת"כ (פרק ג, א): את נזריה. את הענבים המשומרים, אבל בוצר אתה מן המופקרים. כשם שנאמר בשביעית, כך נאמר ביובל, נמצאו שתי שנים קדושות סמוכות זו לזו, שנת מ"ט שמטה, ושנת החמשים יובל:

Раши · английскийA jubilee, the year of the fiftieth year. What does the verse mean? Since it is said, “And you shall sanctify [the fiftieth year],” etc. as it is [stated] in Rosh Hashanah and Toras Kohanim. The [grapes of] its untended vineyard, the grapes which have been kept [by you], but you may gather from those that have been declared ownerless. Just as this is said in regard to the sabbatical year, so it is said in regard to the jubilee. The result is that two holy years are next to one another, the forty-ninth year [is] the sabbatical year, and the fiftieth year is the jubilee.

Онкелосאֲרֵי יוֹבֵלָא הִיא קוּדְשָׁא תְּהֵי לְכוֹן מִן חַקְלָא תֵּיכְלוּן יָת עֲלַלְתָּהּ

Рашиקדש תהיה לכם.תופסת דמיה כהקדש, יכול תצא היא לחולין, תלמוד לומר תהיה, בהוייתה תהא (סוכה מ: — ת"כ פרק ג, ג): מן השדה תאכלו. על ידי השדה אתה אוכל מן הבית, שאם כָּלָה לחיה מן השדה, אתה צריך לבער מן הבית (שם ד). כשם שנאמר בשביעית, כך נאמר ביובל:

Раши · английскийIt shall be holy to you — its sanctity attaches its worth as Temple property [does]. Perhaps it becomes common food? The verse says: “It shall be” — it [retains] its [essential character]. [Whatever is] in the field, you may eat [of its produce]. By means of [crops] in the field you eat from the [produce stored] in the house, for if [the crops] of the field have ended for the beast, you have to remove [crops stored] from the house. Just as it was said in regard to the seventh [year], so is it said regarding jubilee.

Онкелосבְּשַׁתָּא דְיוֹבֵלָא הָדָא תְּתוּבוּן גְבַר לְאַחֲסַנְתֵּהּ

Рашиתשובו איש אל אחזתו. והרי כבר נאמר וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ, אלא לרבות, המוכר שדהו ועמד בנו וגאלה, שחוזרת לאביו ביובל:

Раши · английскийEach man shall return to his ancestral land. Was it not already said: “Each man shall return to his ancestral land”? Rather, this [comes] to include one who sells his field and his son arises and redeems it, that it returns to his father in the jubilee.

Онкелосוַאֲרֵי תְזַבֵּן זְבִינִין לְחַבְרָךְ אוֹ תִזְבֵּן מִידָא דְחַבְרָךְ לָא תוֹנוּן גְבַר יָת אֲחוֹהִי

Рашиוכי תמכרו וגו'. לפי פשוטו, כמשמעו. ועוד יש דרשה, מנין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך, תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך, מכור, ומנין שאם באת לקנות, קנה מישראל חברך, תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך: אל תונו. זו אונאת ממון (שם פרשתא ג, ד — ב"מ נח:):

Раши · английскийIf you sell, etc. Its meaning is according to its plain sense. There is also a midrashic exposition: From where [do we know] that when you sell, [you should] sell to your fellow-Jew? The verse says: When you sell anything — sell to your neighbor. And from where [do we know] that if you come to buy, [you should] buy from your fellow Jew? The verse says: Or purchase — from your neighbor. Do not cheat — this refers to cheating in monetary matters.

Онкелосבְּמִנְיַן שְׁנַיָא בָּתַר יוֹבֵלָא תִּזְבֵּן מִן חַבְרָךְ בְּמִנְיַן שְׁנֵי עֲלַלְתָּא יְזַבֶּן לָךְ

Рашиבמספר שנים אחר היובל תקנה. זהו פשוטו, ליישב המקרא על אופניו, על האונאה בא להזהיר, כשתמכור או תקנה קרקע דע כמה שנים יש עד היובל, ולפי השנים ותבואות השדה שהיא ראויה לעשות ימכור המוכר ויקנה הקונה, שהרי סופו להחזירה לו בשנת היובל, ואם יש שנים מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים, הרי נתאנה לוקח, ואם יש שנים מרובות ואכל ממנה תבואות הרבה, הרי נתאנה מוכר, לפיכך צריך לקנותה לפי הזמן, וזהו שנאמר, במספר שני תבואות ימכר לך, לפי מנין שני התבואות שתהא עומדת ביד הלוקח תמכור לו. ורבותינו דרשו מכאן (ערכין כט:), שהמוכר שדהו אינו רשאי לגאול פחות משתי שנים, שתעמוד שתי שנים ביד הלוקחו מיום ליום, ואפילו יש שלש תבואות באותן שתי שנים, כגון, שמכרה לו בקמותיה, ושני, אינו יוצא מפשוטו, כלומר, מספר שנים של תבואות, ולא של שדפון, ומיעוט שָׁנִים שְׁנַיִם:

Раши · английскийAccording to the number of years after the jubilee you shall purchase. This is its plain sense, to explain the verse properly: It comes to forbid cheating: when you sell or buy land, you must know how many years there are until the jubilee, and according to the years [remaining] and the crops which the field is fit to yield, the seller should sell and the buyer — buy. For [the buyer] is destined to return it to him (the seller) in the jubilee year. And if there are [only] a few years [remaining], and this one sells it for a high price, the result is that the buyer has been cheated; [but] if there are many years [remaining], and he consumes many crops from it, behold, the seller is cheated. Therefore, [the buyer] must buy it according to the time [remaining before the jubilee], and this is what is said, “According to the number of produce years, he shall sell it to you” — according to the number of years of crops which it is to remain in the possession of the buyer, you should sell it to him. And our Rabbis expounded from here that one who sells his field may not redeem it in less than two years, [in order] that it should remain two years — from date to date — in the possession of the buyer. Even if there are three crops in those two years, as, for example, if he sold it to him while [the grain] was standing [in the field]. And [the word] “years” does not depart from its plain meaning, [for the verse means] to say, the number of years of crops and not of drought. And the minimum of “years” — is two.

Онкелосלְפוּם סְגִיאוּת שְׁנַיָא תַּסְגֵי זְבִינוֹהִי וּלְפוּם זְעֵרוּת שְׁנַיָא תַּזְעֵר זְבִינוֹהִי אֲרֵי מִנְיַן עֲלַלְתָּא הוּא מְזַבֵּן לָךְ

Рашиתרבה מקנתו. תמכרנה ביוקר: תמעיט מקנתו. תמעיט בדמיה:

Раши · английскийYou shall increase its purchase price, sell it at a high price. You shall decrease its purchase price, lessen its price.

Онкелосוְלָא תוֹנוּן גְבַר יָת חַבְרֵהּ וְתִדְחַל מֵאֱלָהָךְ אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן

Рашиולא תונו איש את עמיתו. כאן הזהיר על אונאת דברים (ת"כ פרק ד, א), שלא יקניט איש את חבירו, ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו, לפי דרכו והנאתו של יועץ, ואם תאמר מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלהיך (ב"מ נח:):

Раши · английскийYou shall not cheat one another. Here [the verse] forbids annoying others with words, that he should not annoy his fellow-Jew, not offer advice which is not appropriate to him [but] is in accordance with the plan and [for the] benefit of the advisor. And if you say: “Who knows if I had evil intentions”? For that reason it is said: You shall fear your God — He Who knows [men’s] thoughts, He knows! [Regarding] anything which is a matter of conscience, known only to the person involved, it is said: “You shall fear your God.”

Онкелосוְתַעְבְּדוּן יָת קְיָמַי וְיָת דִינַי תִּטְּרוּן וְתַעֲבְּדוּן יָתְהוֹן וְתֵיתְבוּן עַל אַרְעָא לְרָחֲצָן

Рашиוישבתם על הארץ לבטח. שֶׁבְּעָוֹן שמטה ישראל גולים, שנאמר אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ, וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ (ויקרא כו, לד — שבת לג.), ושבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמטות שבטלו היו:

Раши · английскийYou will then live in the land in security. For, by the sin of [neglecting] the sabbatical year Israel is exiled, as it is said, “The land will then be appeased for its Shabbosos. . . and be appeased for its Shabbosos.” The seventy years of the Babylonian exile correspond [as punishment] for seventy sabbatical years which they abolished.