ספר הכוזרי, מאמר חמישי

א - אָמַר הַכּוּזָרִי: אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ עָלֶיךָ שֶׁתַּשְׁמִיעֵנִי דְבָרִים קְרוֹבִים וּמְבֹאָרִים בְּשָׁרְשֵׁי הָאֱמוּנוֹת, עַל דֶּרֶךְ הַ,מְדַבְּרִים' בְּדֶרֶךְ הַנִּצָּחוֹן, וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת לִי שְׁמִיעָתָם כַּאֲשֶׁר הָיְתָה מֻתֶּרֶת לְךָ יְדִיעָתָם, אִם לְהַאֲמִין בָּהֶם אוֹ לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶם, כִּי כְבָר חָסַרְתִּי הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה,מִבֵּרוּר הָאֱמוּנָה מִבְּלִי מֶחְקָר, וּכְבָר קָדְמוּ לִי סְפֵקוֹת וּסְבָרוֹת וּדְבָרִים עִם הַפִּילוֹסוֹפִים וּבַעַלֵי תוֹרוֹת וְדָתוֹת שׁוֹנוֹת. הַטּוֹב לִי שֶׁאֶלְמַד וְאֶתְחַדֵּד בַּהֲשָׁבַת הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת הַסְּכָלוֹת, כִּי אֵין הַקַּבָּלָה טוֹבָה אֶלָּא עִם הַלֵּב הַטּוֹב, אֲבָל עִם רֹעַ הַלֵּב הַחֲקִירָה יוֹתֵר טוֹבָה, כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיּוֹצִיא הַמֶּחְקָר אֶל אֱמוּנַת הַקַּבָּלָה הַהִיא, וְאָז יִתְקַבְּצוּ לָאָדָם שְׁתֵּי הַמַּדְרֵגוֹת, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַיְדִיעָה וְהַקַּבָּלָה יָחַד.

1. AL KHAZARI: I must trouble thee to give me a clear and concise discourse on religious principles and axioms according to the method of the Mutakallims. Let me hear them exactly as thou didst study them, that I may accept or refute them. Since I have not been granted a perfect faith free from doubts, and I was formerly sceptical, had my own opinions, and exchanged ideas with philosophers and followers of other religions, I consider it most advantageous to learn and to instruct myself how to refute dangerous and foolish views. Tradition in itself is a good thing if it satisfies the soul, but a perturbed soul prefers research, especially if examination leads to the verification of tradition. Then knowledge and tradition become united.

ב - אָמַר הֶחָבֵר: וּמִי לָנוּ בְּנֶפֶשׁ סוֹבֶלֶת שֶׁאֵינֶנָּה נִפְתֵּית לַדֵּעוֹת הָעוֹבְרוֹת עָלֶיהָ מִדֵּעוֹת הַטִּבְעִיִּים וְהָאִצְטַגְנִינִים וּבַעֲלֵי הַטְּלָסְמָאוֹת וְהַמְכַשְּׁפִים וְאַנְשֵׁי הַקַּדְמוּת וְהַפִּילוֹסוֹפִים וְזוּלָתָם, וְלֹא יַגִּיעַ אֶל הָאֱמוּנָה עַד שֶׁיַעֲבֹר עַל דֵּעוֹת רַבּוֹת מֵהָאֶפִּיקוּרְסִים, וְ,הַחַיִּים קְצָרִים וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה', אֶלָּא הַיְחִידִים תִּהְיֶה לָהֶם הָאֱמוּנָה בַטֶּבַע, וְתִרְחַקְנָה מֵהֶם הַדֵּעוֹת הָהֵם כֻּלָּם וְיִפֹּל בְּנַפְשָׁם מִיָּד מְקוֹם טָעוּתָם, וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתִּהְיֶה מֵהַיְחִידִים הָהֵם, וְכֵוָן שֶׁלֹא נוּכַל לַעֲמֹד מֵעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, לֹא אֶנְהַג בְּךָ עַל דֶּרֶךְ הַקָּרָאִים, אֲשֶׁר עָלוּ אֶל הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית מִבְּלִי מַדְרֵגָה, אֲבָל אֲקָרֵב לְךָ רָאשֵׁי דְבָרִים יַעַזְרוּךָ בְצִיּוּר הַהִיּוּלִי וְהַצּוּרָה, וְאַחַר כֵּן הַיְסוֹדוֹת הַנִּקְרָאִים בְּעַרְבִי,אִסְטִקְסָאת', וְאַחַר כֵּן הַטֶּבַע, וְאַחַר כֵּן הַנֶּפֶשׁ, וְאַחַר כֵּן הַשֵּׂכֶל, וְאַחַר כֵּן הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית, וְאֶתֵּן לְךָ רְאָיוֹת מַסְפִּיקוֹת שֶׁאֵין הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת צְרִיכָה לְגוּף, וְאַחַר כֵּן הָעוֹלָם הַבָּא, וְאַחַר כֵּן הַגְּזֵרָה וְהַחֵפֶץ וְהַיְכֹלֶת בְּתַכְלִית הַקֵּרוּב וְהַקִּצּוּר. וְאֹמַר כִּי הַמּוּחָשִׁים לֹא הִשַּׂגְנוּ בְחוּשֵׁינוּ כִּי אִם כַּמּוּתָם וְאֵיכוּתָם, וְיִגְזֹר הַשֵּׂכֶל כִּי הֵם נְשׂוּאוֹת בְּנוֹשֵׂא, וְהַנּוֹשֵׂא הַהוּא יִקְשֶׁה לְהַעֲלוֹת צוּרָתוֹ עַל לֵב, וְאֵיךְ נַעֲלֶה עַל לֵב צוּרַת דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ כַמּוּת וְלֹא אֵיכוּת? וְיִשְׁפֹּט הָרַעְיוֹן שֶׁמְּצִיאוּתוֹ שָׁקֶר, וְהַשֵּׂכֶל מֵשִׁיב עָלָיו כִּי הַכַּמּוּת וְהָאֵיכוּת מִקְרִים לֹא יַעַמְדוּ בְעָצְמָם, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם מֵאֵין נוֹשֵׂא. וְקָרְאוּ הַפִּילוֹסוֹפִים הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה,הִיוּלִי', וְאָמְרוּ כִּי הַשֵּׂכֶל יַשִּׂיגֶנָּה הַשָּׂגָה חֲסֵרָה, מִפְּנֵי חֶסְרוֹנָהּ בְּעַצְמָהּ, בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנָּה נִמְצֵאת בְּפֹעַל אֵינָהּ רְאוּיָה לְתֹאַר מֵהַתְּאָרִים, וְאִם הָיְתָה בְכֹחַ הִנֵּה הַתֹּאַר גַּשְׁמִי. אָמַר אֲרִיסְטוֹ כְּאִלּוּ הִיא בוֹשָׁה לְהֵרָאוֹת עֲרֻמָּה, וְאֵינָהּ נִרְאֵית עַד שֶׁתִּלְבַּשׁ צוּרָה. וּכְבָר חָשְׁבוּ קְצָת אֲנָשִׁים כִּי הַמַּיִם הַנִּזְכָּרִים בִּתְחִלַּת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית כִּנּוּי לַהִיּוּלִי הַזֹּאת, וְכִי,רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם' – אָמְנָם הוּא חֵפֶץ הָאֱלֹהִים וּרְצוֹנוֹ הַנַּעֲשִׂים בְּכָל חֶלְקֵי הַהִיּוּלִי, יַעֲשֶׂה בָהֶם מַה שֶּׁיִּרְצֶה, בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה; כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַיּוֹצֵר בַּחֹמֶר אֲשֶׁר אֵין לוֹ צוּרָה; וְכִנָּה בְּהֶעְדֵּר הַצּוּרָה וְהַחִבּוּר– בְּ,חֹשֶׁךְ' וְ,תֹהוּ וָבֹהוּ'. וְאַחַר כֵּן חִיֵּב חֵפֶץ הָאֱלֹהִים וְחָכְמָתוֹ סִבּוּב הַגַּלְגַּל הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר יָסֹב פַּעַם בְּכָל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת וִיסַבֵּב עִמּוֹ כָּל הַגַּלְגָּלִּים, בְּשֶׁיְּחֻדְּשׁוּ בָזֶה בַּהִיּוּלִי הַזֹּאת אֲשֶׁר הִיא בַחֲלַל גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, שִׁנּוּיִים כְּפִי תְנוּעוֹת הַגַּלְגַּל. וּתְחִלָּתָם חִמּוּם הָאַוִּיר הַקָּרוֹב מִגַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, בַּעֲבוּר קֻרְבָתוֹ מִמְּקוֹם הַתְּנוּעָה, וְשָׁב אֵשׁ זַכָּה, וְהִיא אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹפִים הָאֵשׁ הַטִּבְעִי, אֵין לָהּ מַרְאֶה וְלֹא שְׂרֵפָה, אֲבָל הִיא עֶצֶם זַךְ דַּק קַל, קְרָאוּהוּ גַּלְגַּל הָאֵשׁ, וְאַחַר כֵּן גַּלְגַּל הָאַוִּיר, וְאַחַר כֵּן גַּלְגַּל הַמַּיִם, וְאַחַר כֵּן כַּדּוּר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִיא הַמֶּרְכָּז, כָּבְדָה וְעָבְתָה בַּעֲבוּר רָחֳקָהּ מִמְּקוֹם הַתְּנוּעָה. וְאֵלֶּה הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת מֵהִמָּזְגָם תִּהְיֶינָה הַהֲוָיוֹת.

2. The Rabbi: Where is the soul which is strong enough not to be deceived by the views of philosophers, scientists, astrologers, adepts, magicians, materialists, and others, and can adopt a belief without having first passed through many stages of heresy? Life is short, but labour long. Only few there are to whom belief comes naturally, who avoid all these views, and whose soul always detects the points of error in them. I hope that thou art one of those few. Since I cannot resist, I will not lead thee the way of the Karaites, who ascended the heights of metaphysics without intermediate steps. I will give thee a clear standpoint, which will assist thee to acquire clear notions of matter and form, elements, nature, soul, intellect, and metaphysics in general. After this I will prove to thee, as briefly as possible, that the rational soul can exist without a body; further, the existence of reward hereafter, providence and omnipotence. As regards tangible objects, we can perceive their quantity and quality by means of our senses, whilst reason maintains that they are borne by a fulcrum which is difficult to imagine. How can we imagine a thing that has neither quantity nor quality? [Imagination denies its existence, but reason answers that quantity and quality] are accidents which have no independent existence, but must necessarily have an object to support them. Philosophers call this object matter, adding that our intelligence grasps its meaning only imperfectly, since imperfection is its nature; that it does not really exist, and therefore cannot claim any predicate, and although it only exists virtually, its predicate is corporeal. Aristotle says that it is, so to speak, ashamed to appear naked, and therefore only shows itself clothed in a form. Some people believe that the 'water' spoken of in the biblical account of the creation is an appellation for this matter, and that 'the spirit of the Lord hovering over the surface of the water' only expresses the divine will which penetrates all atoms of matter, with which He does what, how, and when He desires, as the potter with the shapeless clay. The absence of form and order is called darkness and tōhū wabōhū. After this the wise, divine will ordained the revolution of the uppermost sphere, which completes one revolution in four and twenty hours, carrying all other spheres with it. Through this the matter which fills the sphere of the moon underwent a change, which was in accordance with the movements of the spheres. The first process was that the air near the moon sphere became hot, because it was nearest to the periphery. It thus became an aetherial fire, called elementary fire by natural philosophers, having neither colour nor combustion, and being a fine, delicate, and light substance. It is called the fire sphere. Then comes the water sphere, and then the terrestrial globe, which forms a heavy and compact centre, being removed farthest from the periphery. These are the four elements, from the intermixture of which all things arise.